זו היא תמצית של כתבה שפורסמה בעיתון מעריב, בה רואיין ד"ר ברוך אליצור.
המראיינת: דליה מזורי

הפסיכולוג הקליני ד"ר ברוך אליצור הירצה בכנס פסיכולוגים, על שיטות פסיכולוגיות לטיפול בנשירת שיער. בהרצאתו הוא תאר גישה טיפולית בשני מקרים.
בחור בן 23, הופנה על ידי הרופא לטיפול פסיכולוגי עקב נשירת שיער שהחלה לפני כארבע שנים. ד"ר אליצור סיפר: "אזורים שונים בקרקפתו נעשו קרחים לחלוטין. הוא קיבל זריקות לתוך הקרקפת במטרה לשפר את מצבו, אך ללא הועיל. השיער חזר אמנם לצמוח, אך תוך מספר ימים אזור אחר התקרח לגמרי. הוא טופל בהקרנות. שוב השיער חזר לצמוח, אך ראשו הקריח במקום אחר. הספר שלו המליץ לו לפנות לבדווי, המתמחה בהכנת משחת פלא לקרחות. מסתבר, שפרט למרקחת צמחים, כללה המשחה הרבה שום. השום שנמרח על ראשו גרם לבחור סבל מצריבה נוראה. השער אמנם חזר לצמוח, אך רק באורח זמני".

בפגישה הטיפולית הראשונה ד"ר אליצור חשד, כי סיבה פסיכולוגית גרמה לנשירה השער ולכן עודד אותו להעלות חוויות מהתקופה בה השער החל לנשור. הוא סיפר, שארבע שנים קודם לכן, הזמין אותו חבר לשחיה בים. תוך כדי שחיה התקרב אליו החבר וניסה "להתחיל איתו". הבחור נכנס להלם וחש מבולבל. הוא שאל את עצמו האם הוא הומוסקסואל, האם הוא שידר זאת לאותו חבר? ד"ר אליצור, הדריך אותו לשחזר בדמיונו, בעינים עצומות, את האירוע הטראומטי על שפת הים ולבטא את רגשותיו כלפי החבר. באופן ספונטני הוא החל לצעוק: "אתה מופרע… הרסת לי את החיים… בגללך אני קרח…". הטיפול המשיך בשני כיוונים: מצד אחד הוא כוון להמשיך ולבטא את כעסיו כלפי החבר מצד שני הוא הודרך לעודד בדמיונו את שורשי השער להצמיח שער מחדש מבלי נשירה.
ד"ר אליצור סיפר בהרצאתו, שהוא הסביר לבחור, שניתן להניח שמתח צימצם את נימי הדם בקרקפתו, וכתוצאה מכך, שורשי השערות לא קיבלו דם וחומרים מזינים. הוא הדריך אותו לדמיין שהוא מרחיב את נימי הדם בקרקפת. הבחור בחר לדמיין שראשו דומה למדבר שממה, והוא משקה ומטפח אותו. לאחר מספר פגישות מועט, השער החל לצמוח. הבחור הודרך להמשיך "להשקות ולטפח" את קרקפתו מדי יום ביומו. בבדיקה שנערכה כשנה לאחר סיום הטיפול, השיער לא חזר לנשור. סיפר ד"ר אליצור בהרצאתו.

מקרה שני הוא של בחורה שננטשה על ידי אמה בגיל 17. היא עזבה את בית הוריה ועברה לגור עם חבר. כעבור כשנה, הוא הודיע לה לפתע, כי הוא עוזב אותה. כעבור זמן קצר, היא הכירה סטודנט לרפואה ועברה לגור איתו. מאז היא סובלת מנשירת שער. ד"ר אליצור סיפר בהרצאתו, שהוא שאל אותה: "אולי את סובלת ממחלת הנטישה? אולי את חשה, שאנשים נוטשים אותך ואת מפחדת שגם החבר החדש ינטוש אותך ובאופן תת הכרתי ולכן גם השער נוטש אותך?" החבר שנוכח בפגישה, התפרץ ואמר: "מאז שאנו גרים ביחד, אנו כמעט שלא יוצאים מהבית בזמננו החופשי, אנו לא מבלים ולא נפגשים עם אנשים אחרים. אני חש שהיא שומרת אותי כמו בקופסה".
הכיוון הטיפולי בבחורה היה "להחזיר לה את הביטחון, שלא כל אדם ינטוש אותה, כשם שאמה נטשה אותה. במקביל, היא הודרכה לדמיין בכל יום, שהיא "מפריחה את השממה" בראשה. כעבור תקופה קצרה הנשירה פסקה לחלוטין והיחסים בין בני הזוג השתפרו בצורה משמעותית.

ד"ר אליצור הסביר בהרצאתו, שקרחת הנובעת מתורשה, טיפול פסיכולוגי אינו יכול למנעה. לעומת זאת בקרחת הנובעת ממתח נפשי אפשר לטפל בשיטות פסיכולוגיות. שאלתי את ד"ר אליצור, איך לדעתו טיפול בשיטת הדמיון תורם לצמיחת שער. הוא הסביר: "המח דומה למחשב. כאשר נותנים לו פקודה לעשות פעולה מסויימת, הוא מבצע אותה. אנו לא מבינים עדיין כיצד הדמיון משפיע על המוח, שבמיקרה זה יגרום לשורשי השער לתפקד בצורה בריאה. יתכן שריכוז המחשבה באיזור הקרקפת גורם לזרימה מוגברת של דם וחומרים מזינים".