לפני קריאת הפרק הנוכחי, מומלץ לקרא את הפרק: "פסיכודרמטולוגיה – טיפול פסיכולוגי בבעיות עור"

הרפס, המכונה בעברית שלבקת, הוא ממשפחת הוירוסים הגורמים למחלות עור שונות, המתבטאות בעיקר בשלפוחיות על העור או בריריות באזור השפתיים, העפעפיים או באברי המין. וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתפתח בזמן בו מערכת החיסון נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון: בעת מחלה אחרת, בעונות המעבר ובמיוחד בעת לחץ נפשי. כיוון שרוב החולים בהרפס וכן לדעתי כל הרופאים המטפלים בהרפס לא מדגישים קיום קשר בין מתח נפשי והופעת ההרפס, הסובלים מהרפס לא פונים לטיפול פסיכולוגי. המקרה הבא הוא הראשון שהראה לי את כוחו של הדמיון החיובי להחלמה מהרפס. מומלץ לקרא את המאמר: "הרפס גניטלי"  מאת: ד"ר יורם הרט. פורסם באתר העור הישראלי.

תאור מקרה: טיפול בהרפס

גילה בת 25, הופנתה לטיפולי עקב תגובה ריגשית מאד חריפה להרפס, שהתפתח לאחרונה באיבר המין שלה. בפגישה הראשונה היא שיתפה אותי שהיא נשואה, ללא ילדים, והיחסים עם בעלה היו מצויינים עד לאחרונה. לשאלתי מה השפיע לרעה על היחסים, בבכי רב היא סיפרה, שבעלה עובד כסוכן מכירות בחברה ומאד מצליח. הם חיו באושר רב ותיכננו בעתיד הקרוב ילדים. לפני כחודשיים, בעלה נשלח מטעם עבודתו ליפן וחזר לביתו כעבור כשבוע. היא שמחה מאד לחזרתו ובאותו ערב קיימו יחסי מין מאד חמים, כשם שהיו מקיימים בעבר. לאחר תקופה קצרה היא גילתה שלפוחיות קטנות באיבר המין שלה. גניקולוג שבדק אותה איבחן זאת כהרפס. בשיחה גלויה עם בעלה, הוא שיתף אותה שמעולם הוא לא בגד בה, אך ביפן, בעת שהלך עם חבר למקצוע למועדון לילה, בחורות מקומיות פיתו אותם וכל אחד מהם קיים יחסים עם בחורה אחרת. לאחר מספר ימים הוא שם לב שיש גם לו שלפוחית קטנה באיבר המין, אך הוא לא התיחס לכך ברצינות. כאשר היא הובחנה כסובלת מהרפס הוא חשש שאולי הוא הדביק אותה.

הבעל הצטרף לפגישתנו השניה. ביקשתי ממנה לשתף אותו ברגשותיה כלפיו. בדמעות בעיניה היא אמרה לו, שמעולם היא לא חשדה שהוא יהיה מסוגל לעשות דבר כזה ולבגוד בה. זה כל כך השפיל אותה ולכן קשה לה לסלוח לו. הצעתי לו לשתף אותה ברגשותיו. בדמעות בעיניו הוא אמר לה, שהוא מאד אוהב אותה והוא רוצה לחיות איתה עד לסוף ימיו. הוא חש בחרטה רבה מהתנהגותו והוא נשבע שלעולם הוא לא יחזור על מעשהו. עודדתי אותם להמשיך בדו שיח וכאשר חשתי שהם משלימים זה עם זו, עודדתי אותם לבטא זאת בחיבוק מכל הלב. בפגישתנו השלישית, הם שיתפו אותי שהיחסים ביניהם השתפרו מאד, אך היא עדיין דואגת מההרפס. בפגישה זו הנחיתי את שניהם, בדמיון מודרך, להסתכל בשלפוחיות ולדמיין את כדוריות הדם הלבנות, הזורמות במחזור הדם שלהם, תוקפים את הוירוסים ומשמידים אותם, כל אחד בהתאם לדמיון המתאים לו. לאחר כשתי דקות הם פקחו את עינייהם. היא סיפרה שהיא דיברה בדמיונה עם הוירוסים כמורה תקיפה ודרשה מהם שיעזבו את גופה מיד. בדמיונה הם צייתו לה והיא דמיינה את האזור בריא. הוא סיפר שכחייל לשעבר, הוא נלחם בוירוסים וריסס אותם בחומרים המשמידים וירוסים אך לא פוגעים בתאי הגוף הבריאים. בדמיונו, בתום הקרב, המקום ניראה נקי ובריא. המלצתי להם כל ערב, לפני לכתם לישון, לשבת בנוחיות ולדמיין יחד, כל אחד בדרכו, איך הוירוסים נעלמים. בפגישה הרביעית, שניהם דיווחו על שיפור ניכר. הטיפול הסתיים ולאחר כחודש שניהם דיווחו שהם בריאים לחלוטין.