כל סטודנט לפסיכולוגיה, לומד בקורס מבוא לפסיכולוגיה, את התאוריה של וולטר קנון על חרדות. קנון, פזיולוג אמריקני, טען, שכל התסמינים האופיניים בעת מצב סכנה נובעים מתגובת "מלחמה או מנוסה"
(Fight or Flight). לדעת קנון, זוהי תגובה אינסטינקטיבית המאופיינת בגיוס אנרגיה גופנית ונפשית לצורך השרדות. קנון לא נכנס לפרטים, כיצד כל אחד מתסמיני החרדה תורם לשיפור בפעילות "מלחמה או מנוסה". למרות שהתאוריה של קנון מקובלת על ידי כל הפסיכיאטרים והפסיכולוגים ברחבי העולם, לעניות דעתי, רק מעטים מהם התעמקו בשאלה, כיצד כל אחד מתסמיני אלו תרם לשרידתו של האדם הקדמון ולשרידת צאצאיו.

במהלך שנות עבודתי, במרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב, ביה"ח איכילוב, התמחיתי בטיפול באנשים שסבלו מתסמיני חרדה רב גווניים. לכולם נהגתי להסביר, בפגישתנו הראשונה, שהתסמינים מהם הם סובלים קשורים לתגובת "מלחמה או מנוסה", שעזרה לאדם הקדמון לשרוד בתנאי חייו המסוכנים. לאחר הסבר תאורטי קצר, נהגתי להמשיך בהדרכת כל מטופל בשיטות פסיכולוגיות שונות, המתאימות לאישיותו ולבעיה ממנה הוא סבל.

שינוי קיצוני בגישתי הטיפולית חל בעת שטיפלתי בסטודנט שסבל מחרדת בחינות חריפה. לדבריו, לפני כל מבחן ואף במהלכו, הוא סובל מהפרעות קשות בריכוז. בפגישתנו הראשונה, הסברתי לו את התאוריה של קנון, על "מלחמה או מנוסה". נסיתי להמשיך ולהדריכו בשיטות הטיפול המקובלות, אך הוא עצר אותי. הוא היה המטופל הראשון שביקש להבין, כיצד אובדן כושר הריכוז תרם לאבות אבותינו לשרוד ביער. לדבריו, כאשר אדם ניצב מול חית טרף עליו להגביר את כושר הריכוז ולא לאבדו. לתדהמתי, לא הצלחתי לחשוב על הסבר הגיוני לשאלתו. הבטחתי לו שאעיין בספרות הפסיכולוגית ואסביר לו את מבוקשו. להפתעתי, לא מצאתי, בספרות הפסיכולוגית, כל נסיון לתת הסבר השרדותי לאובדן כושר ריכוז וכן לתסמיני חרדה נוספים. כאשר ערכתי חיפוש באינטרנט, אחר אתרים הקשורים בנושא "השרדות", הופנתי למאמרים בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית. גילתי, שהנושא מאד דיבר אל לבי והחילותי לקרא ספרים ומאמרים בנושא זה.

שלושת ההנחות הבאות, הן במהות הפסיכולוגיה האבולוציונית:
כל תכונת אופי, כל רגש וכל צורת התנהגות, המשותפת למרבית בני המין האנושי, ללא קשר לגזעם או לתרבותם, הם חלק מהמאגר הגנטי האנושי.
הגן קובע רק את הנטיה להתנהגות ולא את דרך ביטויה הגלוי. ההתנהגות עצמה מושפעת מהתרבות בה גדל האדם ומחוויות החיים השונות שהוא עבר במהלך חייו. לדוגמה, כל בני האדם מסוגלים לכעוס, אך צורת הביטוי של הכעס מושפעת מהתרבות בה הם גדלו, מחוויותיהם בעבר ומהחינוך.
כל התכונות הגנטיות של בני המין האנושי, עברו שינויים (מוטציות) במהלך שנות קיום האדם. השינויים שתרמו להשרדותו של האדם הקדמון ושל צאצאיו נשארו במאגר הגנטי של האדם המודרני. במאגר הגנטי האנושי מצויות גם תכונות גופניות ונפשיות שלא תרמו להשרדות.

הפסיכולוגיה האבולוציונית כבשה את לבי עקב העובדה שהיא מאפשרת התיחסות חיובית לבסיס של תסמינים פסיכולוגיים רבים. השלב הראשון, בשיטת הטיפול האבולוציונית, הוא לעזור לאדם להבין מה היתה התרומה של כל אחד מהתסמינים, מהם הוא סובל, להשרדותו של האדם הקדמון. בשלב השני, המטופל לומד לשלוט על התסמינים, בעזרת שיטות פסיכולוגיות רב גווניות. נסיוני הטיפולי הוכיח לי, שבעקבות הבנת המשמעות האבולוציונית של התסמינים, המטופל חדל לחוש באכזבה ובכעס כלפי עצמו, ולמרות שהוא סובל מהתסמינים הוא חדל לשנוא אותם. לאחר שמטופל מפסיק את יחסו השלילי לתסמינים, התהליך הטיפולי מואץ. אין הפסיכולוגיה האבולוציונית מתכחשת להשפעת חוויות ילדות שליליות על התנהגות האדם וכן לעובדה, שמטופלים הסובלים מתסמיני חרדה ודיכאון בעוצמה גבוהה, נזקקים אף לטיפול תרופתי.

ברצוני להשלים את הסיפור על הסטודנט, שסבל מחרדת מבחנים. בכדי להבין את שאלתו, כיצד אובדן כושר ריכוז תרם לאדם הקדמון לשרוד, עצמתי את עיני ודמיינתי שאני חי ביערות העד ויוצא לצייד. לפתע ראיתי זאב בודד ניצב מולי. שאלתי את עצמי, "מה עדיף, מלחמה, או מנוסה?" המחשבה, שבעקבות החרדה אני עלול לאבד את כושר הריכוז, החלה להטריד אותי. אני מניח, שאינסטינקט קדמון רמז לי, שזאבים נוטים לצוד בלהקות, אחד מלפנים וכמה מחבריו מאחור. החלטתי במהירות, שלפני שאחליט אם אלחם בזאב, או אברח מפניו, עלי להגביר את ערנותי לסביבה. פקחתי את עיני ואמרתי לעצמי, "עכשיו התשובה לבעיה ברורה לי לחלוטין. אנו כלל וכלל לא מאבדים את כושר הריכוז בעת חרדה. בעת שאנו רגועים, אנו מסוגלים למקד את תשומת לבנו בזוית צרה מאד ואילו בעת שאנו בחרדה, תשומת לבנו מתפרסת ל-360 מעלות סביבנו." הבנתי, שאובדן כושר ריכוז בעת חרדה, כלומר, התפרסות תשומת הלב, הינה תופעה שתרמה להשרדותם של אבות אבותינו ביערות העד, אך כיום היא תופעה מיושנת, המשבשת את תיפקודנו. בפגישתנו הבאה, הסברתי למטופל את מסקנותי. תגובתו היתה: "זה נשמע מאד הגיוני. עכשיו אני מבין, מדוע, כאשר אני לומד בחדרי, כל רעש הנשמע מחדר אחר, גורם לי להרים את ראשי מחומר הלימוד ולהתבונן בכיוון בו הרעש נשמע. זה גם מסביר, מדוע בעת שהבוחן קם מכסאו ונע מצד אחד של החדר לצידו השני, אני מיד מרים את ראשי מדף המבחן ועוקב אחריו." בהמשך הטיפול, הוא למד לבצע תרגילי הרפיה ובעקבות זאת, הוא התגבר על חרדת המבחנים.