ההנחה התאורטית, שתסמיני חרדה תרמו להשרדותו של האדם הקדמון, הינה מקובלת, זה שנים רבות, על כל אנשי המקצוע. הופתעתי מאד לגלות, עד כמה שמחה ועצב, תרמו אף הם להשרדות. פרייס, בספרו המרתק, פסיכיאטריה אבולוציונית, (Price, J. Evolutionary Psychiatry) טוען, שהיכולות לשמוח ולהיות עצוב, הינן תכונות המשותפות לכלל בני המין האנושי, ללא קשר לתרבות ולגזע. מסקנתו היא, שהיכולת לחוש ברגשות אולו, הינה תכונת גנטית, שתרמה להשרדותו של האדם הקדמון. לדעתו, השימחה והעצב שימשו כשכר ועונש. השימחה עודדה פעילויות שתרמו לשרידה ולרביה ואילו העצב גרם להמנעות מפעילויות שהכשילו אותן.

פרייס מסביר את ההבדל בין שימחה ועצב, שתרמו להשרדות לבין מחלות הדפרסיה והמניה דפרסיה, שהכשילו את ההשרדות. קיימת "התפלגות נורמלית" תורשתית בכל התכונות הגופניות והנפשיות: רוב האנשים הם בעלי תכונות ממוצעות ואילו חלק קטן הם קיצוניים לשני הכיוונים. לדוגמה: רוב בני אדם ממוצעים בגובהם, אחוז קטן גבוהים מאד ואחוז קטן נמוכים מאד. אותה "התפלגות נורמלית" קיימת גם במצבי רוח. רוב בני אדם מסוגלים לחוש בשמחה ובעצב ברמה חיובית, שתרמה להשרדותם. אחוז קטן חש זאת בקיצוניות רבה, הבאה לידי ביטוי במחלת הדפרסיה והמניה דפרסיה ואילו אחוז קטן סובלים מאדישות רגשית – מאפטיה. לדעת פרייס, בעידן הקדום, סיכויי ההשרדות של אנשים בעלי תכונות קיצוניות, בהשואה לאנשים בעלי תכונות ממוצעות, היתה נמוכה ולכן הם הולידו פחות ילדים. לעומת זאת, בחברה המודרנית, בה התכונות הקיצוניות לרוב אינן מונעות הולדת ילדים ולרוב אינן מגבירות סכנת חיים, תכונות אלו מתרבות באוכלסיה.

פרייס מזהה ביכולת לחוש בדיכאון קל, יתרון השרדותי רב ערך נוסף. כבני האדם, אנו שיכים לקבוצת החיות החברתיות, בהן מתקיימים מאבקי כח מתמידים, המכוונים לשינוי המידרג. במאבקי מידרג, תמיד האחד מנצח והשני מפסיד. כיוון שמטרת המאבק אינה לפגוע ביריב אלא לקבוע את המידרג, שני המתמודדים מפסיקים להאבק ברגע שנקבע מיהו החזק, וזאת לפני שהם נפגעו.

לדעת פרייס, תגובת הדיכאון של המפסיד, תורמת להשרדותם של שני המשתתפים במאבק, בשלוש צורות:
1. דיכאון, הבא לידי ביטוי בחוסר אנרגיה, בקשיים בקבלת החלטות, בחוסר תקוה להצלחה ובירידה בביטחון העצמי, גורם למפסיד להפסיק את המאבק לפני שיפגע. תחושת חוסר הביטחון, תורמת למפסיד לעיוות בהערכתו את הפער בינו לבין המנצח. הוא ממעיט בהערכת כוחו הוא ומגזים בהערכת כוחו של יריבו. כתוצאה מכך, הוא נסוג מהמאבק ומונע בכך המשך הפגיעה הגופנית והנפשית.
2. המנצח במאבק המידרג, מפסיק את התקפותיו, בעת שהוא מזהה את שפת הגוף הדכאונית של יריבו: מבט מושפל, גוף כפוף, קול נמוך ובכי. הפסקת המאבק, משפרת את סיכויי ההשרדות של שניהם. אצל האדם התרבותי, הנטיה הגנטית אצל המנצח להפסקת המאבק, בעת הופעת סימני כניעה/דיכאון אצל המפסיד, באה לידי ביטוי בפתגם: "אין זורקים אבן אחר הנופל" וכן בנטיה לא להמשיך לצעוק ולא להמשיך להעניש אדם, ששפת גופו מבטאת בקשת סליחה, השפלה עצמית, צער עמוק, בכי ודיכאון.
3. המפסיד משתמש בשפת הגוף של דיכאון, כדי להעביר מסר, בלתי מילולי, לבני משפחתו ולאנשי סביבתו, שהוא זקוק לתמיכה גופנית ורגשית. המדוכא מבטא גם חוסר יכולת לספק את ציפיות הסביבה. הוא חש בחוסר אנרגיה ובחוסר ביטחון. כתוצאה מכך, הקרובים אליו מצמצמים את ציפיותיהם ממנו. בהתנהגותו זו, המדוכא פועל כילד תלותי וכשם שלא דוחים ילד, כך לא דוחים את המדוכא.

פרייס מעלה השערה, מדוע שכיחות דיכאון אצל נשים, הרבה יותר גבוהה מאשר אצל גברים. נוסף על כך, 50% מהנשים סובלות מדיכאון קל לאחר לידה. לדעתו, הנטיה לדיכאון אצל נשים, משמשת כמסר בלתי מילולי לגבר, שאם הוא רוצה שילדיו ישרדו, עליו לתמוך בבת זוגתו, במיוחד לאחר לידה.
פרייס מצטט את הרטנג (Hartung), הרואה בדיכאון יתרון השרדותי גם בחברה המודרנית. לדעת הרטנג, אנשים, שכישוריהם עולים על אלו של הממונים עליהם, חשים, לעיתים קרובות, בדיכאון. במידה ואנשים אלו לא יחושו בדיכאון, ביטחונם העצמי היה גבוה וכתוצאה מכך, הם היו עלולים לבטא בגלוי את כישוריהם ואפילו להתרברב לפני הממונים עליהם. בדרך זו הם היו מעוררים את קינאתם של הממונים, שהיו מתנכלים להם. תסמיני הדיכאון משפרים בכך את סיכויי השרדותם בעבודה.

תאור מקרה

יצחק בן 45 , הופנה לטיפולי עקב דיכאון, שהחריף בחודשיים האחרונים. הוא תאר את התסמינים הבאים: חוסר אנרגיה כללית, נטיה להתכנסות עצמית, אובדן ביטחון עצמי, קשיים להרדם בלילות ומחשבות טורדניות על מצבו כיום ועל עתידו. רופא המשפחה הציע טיפול אנטי דיכאוני, אך הוא סרב, מחשש להתמכרות.

יצחק נשוי ואב לשני ילדים. לדבריו, משפחתו חמה ותומכת. הוא תיאר את עצמו כאדם רגיש, שמגיל צעיר סבל ממצבי רוח דכאוניים. את לימודיו בתיכון ובאוניברסיטה הוא סיים בהצטיינות יתרה, למרות שהוא סובל מדיסלקציה, הבאה לידי ביטוי בקריאה מאד איטית. במהלך ילדותו, ילדי כתתו נהגו ללעוג לו עקב היותו דיסלקטי, אך מאז גיוסו לצבא ועד היום, הוא מצליח להסתיר זאת מכל מכריו ומחבריו לעבודה.

בשלושת השנים האחרונות יצחק עבד בחברה בשטח ההיי – טק וכישוריו המקצועיים הוערכו מאד. בחודשים האחרונים, החברה נקלעה לקשיים רבים והתעורר החשש, שהיא עלולה להיסגר. יצחק דואג, שבמידה והחברה תיסגר, יהיה עליו לחפש עבודה חדשה, בנושא השונה מזה שהוא מיומן בו. לדבריו, כל עבודה בנושא חדש, תדרוש השקעת זמן ניכר ללימוד הנושא ולכן הוא חושש, שעקב היותו דיסלקטי, הדבר יהווה נטל כבד מאד. כמו כן הוא חושש, שמא במקום העבודה החדש יגלו שהוא דיסלקטי ולכן ידחו אותו או יזלזלו בו.

לאחר שאותר הגרוי שעורר את הדיכאון, הוצעו ליצחק "תויות חדשות", המבוססות על התאוריה האבולוציונית. הוסבר לו, שתגובת דיכאון הנה תגובה הגנתית, שכיחה ונורמלית, המופיעה בעת מאבקי מידרג. בעת מאבק מידרג, אחד מהנאבקים החושש להכשל, מצמצם את סיכויו להפגע, בכך שהוא ניכנע. תסמיני הכניעה זהים לתסמינים המכונים בחברה המודרנית בשם דיכאון. כיוון שבילדותו הוא תמיד חשש שמא ילדי כתתו יגלו את עובדת היותו דיסלקטי ולכן ילעגו לו, הוא פיתח סגנון התמודדות כניעתי-דיכאוני. בעבודתו הנוכחית אין לו צורך לבטא סימני כניעה, כיוון שהוא בטוח בעצמו ואין חשש שחולשתו תתגלה. לעומת זאת, כיוון שהוא חושש ממקום עבודה חדש, הוא חוזר לסגנון הכניעתי-דיכאוני הישן. עובדת פניתו לטיפול מצביעה על העובדה, שהוא אינו מרוצה מסגנון ההתמודדות זה. הוצע לו, במסגרת הטיפול, להחליף את הסגנון הכניעתי-דיכאוני בסגנון התמודדות חיובי.

בחלקו הראשון של הטיפול, יצחק התבקש להעלות בזיכרונו חוויות מילדותו, שעוררו בו את תגובת הכניעה-דיכאון. במהלך הפגישות, הוא הודרך לדמיין, שהוא במאי של סרט וגם השחקן הראשי. אני הצעתי את עצמי לשמש בתפקיד עוזר במאי. כל זכרון הוא הודרך לחוות פעמיים. פעם ראשונה, כפי שהוא התנהג בעבר ופעם שניה, כפי שהוא היה חפץ להתנהג, כלומר, התמודדות חיובית ללא תגובת כניעה-דיכאון. בשלב השני של הטיפול, יצחק העלה חוויות מחיי היום יום, שגרמו לו לתגובת כניעה-דיכאון והן טופלו בצורה דומה. במקביל לכיוון טיפולי זה, יצחק למד ליישם שיטות הרפיה רב גווניות, שתרמו לו לתחושה של הרפיה כללית ולשינה רגועה. יצחק שיתף פעולה בהתלהבות רבה, ומפגישה לפגישה מצב רוחו השתפר וחששותיו מתגובות שליליות במקום עבודה חדש, פחתו משמעותית.