שלפוחית ביישנית ושלפוחית רגיזה
בשנת 2000 פרסמתי מאמר בירחון "הרפואה" בשם: "טיפול פסיכולוגי בשלפוחית ביישנית", המכונה בספרות בשם: "Paruresis". באותה תקופה, מעט מאד מאמרים ומחקרים התמקדו בתופעה. לאחרונה מספרם עלה בהרבה. במחקרים נמצא, שתופעת השלפוחית הביישנית שכיחה בקרב גברים יותר מאשר בקרב נשים. שכיחותה כ 20% מהאוכלסייה. אנשים הסובלים ברמה גבוהה מהתופעה, נמנעים מלהיכנס לשרותים ציבוריים ולעתים אף לבתי שימוש של חבריהם. כאשר התופעה ברמה מעט יותר נמוכה, הם מוכנים להיכנס לשרותים ציבוריים ואף מתחילים להטיל שתן, אך בעת שהם חוששים שמישהו יכנס לפתע לשירותים, השלפוחית נסגרת מיד. כ 17% מהנשים ומהגברים סובלים מהדחף להטיל שתן בשכיחות גבוהה, גם אם השלפוחית לא מלאה. התופעה מכונה בספרות בשם שלפוחית רגיזה. בספרות המקצועית, תופעת השלפוחית הביישנית מיוחסת לחרדה חברתית ואילו תופעת השלפוחית הרגיזה מיוחסת לבעיות גופניות כולל חרדות. בספרות המקצועית, אין כל הסבר פסיכולוגי, מדוע מתח וחרדה עלולים לגרום לשתי התופעות האלו.
כיוון שמנסיוני המקצועי, אנשים הסובלים משלפוחית ביישנית או משלפוחית רגיזה, נוטים באופיים להיות זהירים, חשוב, בפגישה הראשונה, לבחון את רמת הזהירות שלהם, בעזרת השאלון " רמת זהירות-נועזות" ואף להמליץ לקרא את הפרק "זהירות יתר – נועזות יתר". כן חשוב לברר, מה רמת הזהירות והנועזות של כל אחד מבני המשפחה. רוב הסובלים משלפוחית ביישנית ומשלפוחית רגיזה, אחד מהוריהם נוטה לזהירות והשני לנועזות. לעתים קרובות, ההורה הזהיר מחנך את הילד להיות זהיר כמוהו ואילו ההורה הנועז יותר, נוטה להיות בקורתי. בהתאם למה שהמטופל משתף בשיחה, מוסבר לו, שהוא קיבל גנים של זהירות יתר מההורה הזהיר ורמת הזהירות שלו עלתה גבוה יותר, במקרה ואחד מבני משפחתו או מחבריו היה ביקורתי כלפיו.
בעת הטיפול בתסמיני חרדות שונים, אני נוהג להשתמש בפתגם "ידע זה כוח". המטרה היא, להסביר למטופל, מדוע אלוהים או הטבע הכניסו, באדם וגם בקרב החיות הגדולות, את כל תסמיני החרדה, כולל את השלפוחית הביישנית ואת השלפוחית הרגיזה. ניתן הסבר למטופל, שתסמיני השלפוחית הביישנית והשלפוחית הרגיזה, אלו כמו שתי תוכנות מחשב במוח, שתרמו להישרדותו של האדם הקדמון, כל אחת בהתאם לסכנות שנישקפו לו. ריקון מהיר של השלפוחית, גם אם היא לא מלאה, תרמה לאדם הקדמון, כאשר הוא זיהה חית טרף במרחק רב, שעדיין לא זיהתה אותו. ריקון השלפוחית הקלה על משקל גופו בעת "מלחמה או מנוסה" וכן, במידה והוא נחבט בבטנו במהלך המלחמה, השלפוחית המלאה עלולה היתה להיפגע. השלפוחית הביישנית תרמה לאדם הקדמון, במקרה והוא החל להטיל שתן ולפתע הבחין בחיית טרף המתקרבת אליו, מובן שהוא לא היה יכול לבקש ממנה לחכות בסבלנות עד שהוא יגמור להטיל שתן ורק אז הוא יתפנה להלחם בה או לנוס מפניה. המסקנה היא, שבעת חרדה ברמה גבוהה, השלפוחית ננעלת מידית.
האדם המודרני, החש בחרדה חברתית ברמה גבוהה, בעת שהוא מטיל שתן במקום ציבורי, כאשר אדם זר נמצא לידו, הוא חש פגיע וחשוף לביקורת מילולית ולעיתים הוא רגיש, שמא הגבר השני יחשוב עליו דברים שליליים. באופן אינסטינקטיבי, שלפוחית השתן נסגרת . אם אדם סובל ממתח ומחרדה ברמות נמוכות יותר, עדיף לרוקן את השלפוחית לעיתים קרובות מאד. לצערנו, תוכנת מחשב נפלאה זו, שתרמה לאדם הקדמון לשרוד ביער, משבשת את תיפקודו של האדם המודרני.
חשוב להדגיש למטופל, שלצערנו לא ניתן למחוק תוכנות מתח וחרדה מהמחשב שבמוח, הגורמות לתופעות השלפוחית הביישנית והשלפוחית הרגיזה. עליו ללמוד, כאילו ללחוץ על כפתורי המחשב שבמוחו, במטרה להוריד את התוכנה המיושנת. כאשר המטופל מקבל הסבר זה ברצון, קל לו לקבל את עצמו ולהימנע מביקורת עצמית. כתוצאה מכך, סיכוייו רבים להתגבר על התופעה במהירות רבה יותר. כן מוסבר למטופל, שכל שרירי הגוף נחלקים לשרירים רצוניים כשרירי הידיים והרגלים ושרירים בלתי רצוניים כשרירי הלב והקיבה. לעיתים קורה, ששרירים רצוניים פועלים ללא רצונו של האדם, כמו במקרה של כיווץ שרירי הפנים המכונים טיקים. שרירי השלפוחית שיכים לקבוצת השרירים הרצוניים, אך הסובל מהתופעה, איבד שליטה עליהם בכך שהוא פותח אותם לעיתים קרובות מדי, או שהוא סוגר אותם, לפני סיום הטלת השתן. לכן חשוב ללמדו לחזור ולשלוט על שרירים אלו.
לפני שהורים מדריכים את ילדיהם בשיטות הרפיה שונות, עליהם לשלוט היטב בחומר המצוי באתר. חשוב שההורים יעודדו את ילדיהם, לשוחח גלויות, בהתאם לגילם, על תסמיני החרדה שהם חוו בעבר בעת מתח או בעת חרדה. על ההורים להסביר לילד צעיר, מה היתה התרומה של כל אחד מהתסמינים שהוא חש, להשרדותו של האדם הקדמון. רצוי לעודד ילד מבוגר יותר, להעלות השערות משלו לגבי תרומת התסמינים להשרדות. תסמין שהילד לא ניחש את תרומתו, ההורה יסביר לו זאת. (פרטים בפרק: "תסמיני חרדה ותרומתם להשרדות")
על ההורים להעביר את המסר לילדיהם, שבעידן המודרני, התמודדות חיובית עם רוב הסכנות בפניהן אנו ניצבים, אינה מצריכה שימוש בתסמיני חרדה. תגובות אלו לרוב משבשות את ההתמודדות במקום לתרום לה. התמודדות חיובית עם סכנות העולם המודרני, מצריכה תגובה של שליטה עצמית ושל שקט נפשי כלומר, להפחית את רמת הורמוני החרום בדם. חשוב לעודד את הילדים להעלות דוגמאות לסכנות העידן המודרני, שאינן מצריכות תגובת "מלחמה או מנוסה" לדוגמה : פחד להכשל במבחן, חלום מפחיד בלילה ונפילת קסאם. רצוי להדגיש, שהתמודדות מתאימה בעת שאנו יושבים במקלט היא, להיות רגועים ולשלוט על תגובותינו הנפשיות והגופניות.
שלבים ברכישת השליטה על השלפוחית הביישנית
חשוב ללמד את המטופל שיטות הרפיה, כיוון שכל הסובלים מהתופעה חשים במתחים ובחרדות ברמה גבוהה. לעיתים החרדות נובעות מחרדה חברתית ולעיתים קרובות, החרדה נובעת מציפיות שהשלפוחית תסגר שוב. מומלץ לתרגל, מספר פעמים ביום, את שתי שיטות ההרפיה המתוארות באתר: הנשימות המרגיעות ונשימות מרגיעות וכיווץ איברים . כמו כן מומלץ להאזין, לפחות פעם ביום, לאחת מההקלטות ההרפיה שבפרק "הקלטות הרפיה". לאחר תירגול הקלטות הרפיה שונות, מומלץ לבחור להאזין להקלטה שהוא מעדיף. כיוון שדמיון חיובי מחזק ביצוען של מטלות שונות, חשוב לפני תירגול כל אחד מהשלבים המפורטים שבהמשך, לדמיין התמודדות חיובית בהתאם לבעיה ממנה הוא סובל: הטלת שתן ברוגע רב במשתנה ציבורית, או הטלת שתן רק בעת שהשלפוחית מלאה.
שלבים לתירגול התגברות על תופעות השלפוחית הביישנית והשלפוחית הרגיזה:
– לתרגל, מספר פעמים ביום, כיווץ שרירי השלפוחית והרפייתם, בלי קשר להטלת שתן, וזו במטרה לחזק את שרירי השלפוחית וללמוד לשלוט על שריר רצוני שהשליטה עליו אבדה.
– לתרגל, מספר פעמים ביום, בעת הטלת שתן, סגירת השלפוחית ופתיחתה, תוך כדי חיוך.
שלבים לתירגול התגברות על תופעות השלפוחית הביישנית, בעת ביקור בבתי שימוש ציבוריים:
בשלב הראשוני, המטרה היא לא להטיל שתן אלא לתרגל "כאילו", תוך כדי חיוך, את השלבים הבאים:
– לעמוד בחדרון הסגור כשמכנסיו רכוסים ולבצע נשימות מרגיעות. לתרגל סגירת ופתיחת השלפוחית תוך כדי חיוך. כאשר הוא שומע שאדם נכנס למשתנה, להתנהג כאילו סיים ולצאת מהחדרון, לרחוץ ידים ולצאת החוצה.
– לחזור על התרגיל כשאבר המין מחוץ למכנסיים.
– לחזור על התרגיל מול המשתנה.
לאחר תירגול מוצלח של כל השלבים הקודמים, חשוב לתרגל הטלת שתן, תוך כדי חיוך, בשלבים הבאים:
– להטיל שתן בחדרון הסגור, בעת שהמשתנה ריקה מאנשים.
– להטיל שתן גם בעת שאנשים נכנסים פנימה.
– להטיל שתן במשתנה, בעת שאין שם אנשים.
– שלב סופי, להטיל שתן במשתנה ליד אנשים אחרים.
אודה לאנשים שתרגלו זאת, על שיתופי במייל, תוך תיאור הקשיים וההצלחות.
אשמח לצרף את התיאור לאתר, בעילום מוחלט של שם השולח, במטרה לאפשר לאנשים אחרים ללמוד מניסיונם.
תודה, ד"ר ברוך אליצור