פחד מהמוות
כל אדם וכל חיה נושאים בקירבם גן, הגורם להם להמנע ממצבים העלולים לגרום למותם. במילים אחרות, אף אחד לא רוצה למות, אך לא כולם פוחדים מהמות באותה עוצמה. אם נבחן קבוצה גדולה של אנשים, לגבי יחסם למות, נמצא התפלגות סטטיסטית נורמלית. כלומר, אחוז מאד קטן, לא חושש כלל וכלל מהמות וכתוצאה מכך לעיתים הם לוקחים סיכונים מיותרים. אחוז דומה לזה, חושש מהמות בעוצמה כה רבה כך שהדבר משפיע לשלילה על חיי היום יום שלהם. רוב האוכלסיה, אינם רוצים למות, אך הנושא לא מעסיק אותם בחיי היום יום. אם יתקלו במצב של סכנת חיים כמובן שהם יפחדו מאד.
בעבודתי המקצועית, נתקלתי פעמים רבות באנשים, שפחדם מהמוות היה מאד מוקצן. בתחילת דרכי, לא ידעתי כיצד לעזור להם, ולצערי לא מצאתי בספרות המקצועית כל כיוון לטיפול. קראתי מאמר, על הדרך בה סמוראים היו מתגברים על הפחד מהמות. (סמוראי, הוא לוחם יפני בתקופה העתיקה. המונח מיוחס בעיקר לאנשי מעמד האצולה הלוחם והם הוערכו עקב אומץ לבם). כותב המאמר הסביר, שהסמוראים היה משתמשים בשיטת הדמיון. הם היה מעלים בדמיונם צורות מות אפשריות כגון: מדקירת חרב, מנפילה מסוס דוהר, משרפה ומתאבדות בשיטת החירי קירי. הסומראים היה חוזרים ומדמיינים, עשרות פעמים, סוגי מות שונים, עד שהתמונה הדמיונית הפסיקה להפחיד אותם. החלטתי, שהכיוון להתגבר על הפחד בעזרת הדמיון הינו חיובי ביותר, אך כמובן שיש צורך להתאימו לתקופה המודרנית ולאישיות של האדם החרד.
מנסיוני בטיפול בילדים ובמבוגרים הסובלים מפחדים מהמוות, חשוב לבחון תחילה מה הגרוי שעורר את הפחד. האם הפחד נובע מתחושת אין אונים להתמודדות עם אירוע הניתפש כמסוכן לדוגמה: תאונת מכונית, נפילת פצצה על הבית או צורך בניתוח, או שהפחד הוא מהמוות עצמו. במיקרה והפחד קשור לאירוע הניתפש כמסוכן, הכיוון הטיפולי הוא להדריך את האדם לדמיין התמודדות חיובית, בהתאם לגורם המאיים. בפרק "הדמיון ככלי טיפולי" מתוארות שיטות התמודדות בכוחות אנושיים או על אנושיים, בהתאם לגורם המאיים. בהמשך הפרק הנוכחי, יפורט הכיוון שאני מיישם שם התמודדות עם הפחד מהמוות עצמו.
הגישה הטיפולית המוצעת מתחלקת לארבעה שלבים:
שלב א. מטרתו לשכנע את המטופל להשלים עם העובדה, שחיי הנצח אינם הגיוניים.
מוסבר למטופל, שבעת שאלוהים או הטבע, (בהתאם לאמונתו של המטופל), ברא את כל חיות היער, כולל את האדם, היו לפניו שתי אפשרויות: שכל החיות וכל בני אדם יחיו לנצח או להקצות לכל בעל חיים אורך חיים שונה. מאחר שהיה ברור שאם כל בעלי החיים יחיו לנצח, צפיפות האוכלסין תהיה בלתי נסבלת ולא יהיה מספיק מזון לכולם, הוחלט להקצות אורך חיים שונה לכל בעל חיים. רק לאחר שהמטופל השתכנע שזו החלטה הגיונית, אפשר לעבור לשלב השני.
שלב ב. מטרתו להקנות למטופל תחושה דמיונית של שליטה על גיל המוות.
האדם החרד ממוות מודרך לדמיין, שאלוהים, או האחראי על הטבע החליטו, שכיוון שהוא השלים עם העובדה שכל אדם וכל לחיה חייבים למות בגיל מסויים, הוחלט להעניק לו כשי את השליטה על שלושה נושאים הקשורים במותו. הנושא הראשון הוא גיל מותו. ההחלטה היא בידו באיזה גיל הוא יהיה מוכן למות, בלא שיתווכח עם מלאך המוות. אם התשובה היא מעל לגיל 120, חשוב לידע אותו, שאם הוא יחיה שנים כה ארוכות, רוב מכריו וחבריו ימותו לפניו וכן גם ילדיו. כתוצאה מכך, הוא יבלה ימים רבים בלוויות ובניחום אבלים. נסיוני מראה, שרוב רובם של המטופלים שינו את דעתם והצהירו על נכונותם לחיות עד לגיל בין 85 ל- 95.
שלב ג. מטרתו להקנות למטופל תחושה דמיונית, של שליטה על איכות החיים בתקופה שלפני מותו.
כיוון שהוא השלים עם העובדה שהוא לא יחיה לנצח, ביכולתו לבחור בין שתי אפשרויות: האם להיות בריא גופנית ונפשית עד ליום מותו, או שהוא מעדיף להדרדר בהדרגה עד ליום מותו. מנסיוני, כל האנשים בפניהם הוצגה אפשרות זו, בחרו למות בריאים בגופם ובנפשם, בגיל בו הם הביעו נכונות למות.
שלב ד. מטרתו להקנות לאדם תחושה דמיונית, שבכוחו להחליט על הדרך בה ימות.
כיוון שהוא השלים עם העובדה שהוא לא יחיה לנצח, ביכולתו להחליט, באיזו צורה הוא בוחר למות. לדוגמה, יש הבוחרים למות בלילה תוך כדי שינה ויש הבוחרים למות במהלך פעילות מסויימת כמו שחיה, משחק ספורט או יחסי מין מהנים. רוב רובם של האנשים שנשאלו שאלה זו הצהירו, שהם מעדיפים למות תוך כדי שינה. אדם אחד, שבעת שרותו הצבאי היה בתפקיד בכיר, דמיין שבגיל מבוגר הוא יגור בבית אבות, אך יחוש בריא וחזק בגופו ובנפשו. לפתע פורצת שריפה בבית האבות והוא דמיין שהוא רץ פנימה ורואה אישה זקנה שאינה מסוגלת לצאת מהבניין בכוחות עצמה הוא מרים אותה בזרועותיו רץ החוצה ונופל ומת.
מנסיוני בטיפול במספר רב של אנשים שסבלו מפחדי מוות, כל אלו ששיתפו פעולה ודמיינו את כל אחד מארבעת השלבים, פחדם מהמוות חלף יחסית מהר.