במחקרים סטטיסטיים, המתיחסים לשכיחות הגמגום נמצא, שכאחוז אחד מתושבי כדור הארץ הבוגרים, הם מגמגמים כרוניים. גברים נוטים לגמגם פי ארבע יותר מאשר בנות. עד גיל חמש, כ- 20% מהילדים חווים לסרוגין, תקופות של גמגום קל. ברוב המקרים, הגמגום חולף ללא כל טיפול מיוחד. רק 5% מהילדים ממשיכים לגמגם, יותר משישה חודשים ובהדרגה רובם נגמלים מהתופעה. הסיבה לגמגום איננה ברורה. הסברה היא, שהנטיה לגמגום הינה תורשתית. חוויות שליליות בילדות, עלולות לעורר את התופעה.

כאשר ילד קטן מגמגם כ- 10% מהמילים, הטיפול הטוב ביותר נתון בידי הוריו. גישת ההורים צריכה להיות: סובלנות, סבלנות, עידוד, רוגע והבטחה שזה יעבור. במידה והגמגום נמשך מעבר לשישה חודשים והוא מהווה יותר מ-10% מהמילים, רצוי להתיעץ עם מומחה לטיפול בדיבור. השיטה הבסיסית היא, לימוד נשימות נכונות המשולבות עם דיבור. רוב האנשים המגמגמים רק בעת התרגשות, נוטים לפתח פחדים, שמא הגמגום יופיע שוב. אין ספק, שהציפיות השליליות מגבירות את המתח הנפשי, המגביר את סיכוי הופעת הגמגום. במקרים כאלו, על המטפל להתמקד בתופעת הפחד מהגמגום וללמד את המגמגם שיטות הרפיה.

להלן חליפת דו"אל בין בחורה בת 25 לביני בנושא הפחד מגימגום.

לד"ר ברוך אליצור שלום רב.
חברים המליצו לי להכנס לאתר שלך ובעקבות זאת אני כותבת לך.
אני זקוקה מאד לעזרה. מגיל צעיר הייתי ילדה שקטה ובישנית. תמיד נמנעתי מלהצביע בכתה. חששתי, שאם אפתח את פי, אני עלולה לגמגם. היו לי, פה ושם מקרים שנתקעו לי המילים. ככל הנראה, מרוב המחשבות השליליות על הנושא, הייתי מגמגמת יותר. בתקופת הצבא מאד פחדתי לדבר עם חיילים. הייתי מאד עצורה. למזלי הרב, לאחר סיום השרות הצבאי, מספר המקרים שגמגמתי פחת מאד וכמעט שהגמגום נעלם. אני מיחסת זאת לעובדה, שעבדתי תקופה ארוכה במוקד שירות לקוחות של חברה סלולארית. דברתי הרבה בטלפון, מבלי לגמגם. כיום אני עוסקת בהנחיית קבוצות ואני לא מגמגמת. למרות זאת, הפחד שמא אגמגם עדיין קיים ומציק לי מאד.
ברור לי, שכל נושא הגמגום נבע מחוסר ביטחון עצמי ומהעובדה שבגיל צעיר נתקעה לי מילה ואבי צרח עלי שאני מגמגמת ושהוא יקח אותי לרופא, מה שמעולם לא קרה. עוד נקודה חשובה שאני חייבת לציין היא, שהמחשבות הטורדניות על הגמגום החלו, כאשר בילדותי שמעתי את אבי מספר על חבר קרוב שלו, שהיה מגמגם והיה מאד מסכן. אני חושבת, שמאז המקרה, הרתיעה מנושא הגמגום החלה.
שאלתי אליך היא, כיצד ניתן להתגבר על המחשבות הטורדניות והמיותרות הללו, שבסופו של דבר מובילות להיתקעות של המילים? אני מודעת לעובדה, שרוב האנשים, פה ושם נתקעים במילים, ואין אדם שלא מגמגם לפעמים. אולי אני יותר רגישה לעניין. ד"ר אליצור, אודה לך אם תוכל לעזור לי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.
תודה רבה והמשך יום מקסים, רינה

לרינה שלום רב
ניראה לי ממכתבך, שעשית דרך מאד חיובית מאז שיחרורך מהצבא. מילדה ונערה בישנית ושקטה, את היום מנחה קבוצות. אין ספק, שהביטחון העצמי שלך התגבר מאד. אני מאד מקוה, שגם אביך יודע להעריך זאת, אחרת, יש לו בעיה קשה, שעליו ללמוד להתמודד איתה. בעיתו היא, איך לאהוב ולקבל ילדה או אשה בגילך, שאינה מושלמת בעיניו. האם הוא חושב את עצמו למושלם? האם הוא מכיר מישהו בעולם שהוא מושלם?
אם את מזדהה עם הנחתי, אני מציע שתכתבי מכתב ארוך לאביך ושלחי אותו רק אלי. ספרי לו, ישר מתוך הלב, עד כמה הוא פגע בך בילדותך, בגישתו הביקורתית. ספרי לו, שעליו ועליך ללמוד להשלים עם העובדה, שלפעמים את מתרגשת ולכן מספר מילים ניתקעות לך. ספרי לו, עד כמה את סובלת מהפחד, שמא את עלולה לגמגם. בקשי ממנו, לקבל ולאהוב אותך כפי שאת, ולא כפי שהוא היה מצפה שתהיי.
אני מצפה שמכתב כזה יתרום לך לקבל את עצמך כלא מושלמת, וכתוצאה מכך, המחשבות הטורדניות על הגימגום יפחתו משמעותית וגם אם תגמגמי לפעמים, תרגישי שזה לא סוף העולם.

בכדי שתוכלי לקבל את עצמך כלא מושלמת, אני מציע לך לתרגל בעזרת שיטת "הפוך על הפוך". כלומר, לגמגם בכוונה מול הראי. דמייני שאת שחקנית תאטרון, שתפקידך להציג אשה מגמגמת. הגמגום המכוון עשוי לעזור לך להפסיק לפחד ממנו. הרעיון הוא, שרוב המגמגמים חשים שהם לא שולטים בתופעה. מצד שני, כולנו יכולים לגמגם בכוונה. כאשר מציעים למגמגם לגמגם בכוונה, שליטתו על התופעה גוברת. רעיון זה שאבתי מסיפור מדהים על ילד מגמגם, שילדי כיתתו השתתפו בהצגה בבית הספר. אחד מהתפקידים בהצגה היה של ילד מגמגם. המורה החליט, לתת תפקיד זה לילד המגמגם. הילד הסכים לקבל את התפקיד וכל יום הוא תירגל את הקטע, שהיה עליו למלא בהצגה. להפתעת כולם, הוא ביצע את תפקידו בהצלחה, אך לאחר מכן, הוא הפסיק לגמגם. דבר נוסף, אני מציע לך הוא ללמוד היטב את כל שיטות ההרפיה המתוארות באתר. בכל פעם שאת חשה במתח, וחוששת שוב מהופעת הגימגום, בצעי את שיטת ההרפיה המתאימה לך ביותר, מתוך המבחר שבאתר.

אם הצעותי קשות מדי לביצוע, או שהן לא מתאימות לאישיותך, אני מציע שלא תבצעי אותן ותפני לטיפול פסיכולוגי, קצר מועד, במטרה לקבל את עצמך וללמוד שיטות הרפיה. זה יעזור לך להתמודד עם המחשבות הטורדניות ועם הגימגום.

לסיום, ברצוני לשתף אותך בסיפור, על בחור שפחד מגימגום. עבד איתי בבית החולים איכילוב מתמחה בפסיכולוגיה, שהיה מגמגם בעת התרגשות. אחת לשבוע היתה לנו ישיבת צוות, שבה אחד מחברי הצוות היה מציג מיקרה לדיון. כאשר הגיע תורו, הוא היה בפניקה, שמא יגמגם בצורה מאד חזקה ולכן הוא פנה אלי לעזרה. הסברתי לו, שככל שהוא ינסה להלחם בגמגום, הגימגום עלול להחריף וככל שהוא ינסה להסתיר את הגמגום, כך הגמגום יבלוט יותר. עליו להשלים עם העובדה, שהוא עלול לגמגם. הצעתי לו להצהיר, בתחילת הפגישה, על המתח הרב שהוא שרוי בו ועל פחדיו שהגמגום יחריף. הוא היה אמיץ ועשה זאת. בתחילת הפגישה הוא הצהיר, שהוא מתנצל על כך שהוא עלול לגמגם מרוב התרגשות ואולי יהיה קשה להבין אותו. לאחר משפט הפתיחה, הוא המשיך לדבר כמעט ללא כל גמגום. אני מניח שהוא חש שהצוות מקבל אותו למרות הגמגום ולכן הוא נרגע.
אשמח לקבל את תגובתך להצעותי "המוזרות" כל טוב, ד"ר ברוך אליצור

ד"ר אליצור, שלום רב
אני ממש מודה לך על תגובתך המהירה! זה מאד חיזק אותי וטוב שיש אנשים טובים כמוך. דרך אגב, אני מאד אוהבת את האתר שלך. אין לי ספק שהוא עוזר ותורם רבות להמון אנשים! על כל פנים, רציתי לידע אותך שבאמת ניסיתי את שיטת "הפוך על הפוך" ואת שיטת "הנשימות המרגיעות" וזה באמת מאד מרגיע ונותן ביטחון מאד גבוה לדיבור. אני לא צריכה לחשוש מהגמגום יותר ואני בטוחה שאימונים חוזרים רק יחזקו את זה יותר ויותר. מצורף בזה מכתבי לאבי.

לאבי היקר שלום רב!
ברצוני לומר לך מספר דברים שאולי לא ממש ימצאו חן בעיניך לשמוע, אבל חשוב לי שתדע אותם. אתה ודאי זוכר את המיקרה בילדותי, שגמגמתי לידך במטבח ולא הצלחתי להשלים את המילה. אתה בתגובה ענית לי בצורה הכי מעליבה, פוגעת ומשפילה. צעקת עלי: "מה זה?! מה קרה לך?! את רוצה שאני אקח אותך לטיפול אצל רופא? מה זה שאת מגמגמת?"
אני זוכרת את התקופה, שכל מילה שיצאה מפי נבחנה על ידי כל בני המשפחה, גם כשדיברתי באופן שוטף. זה גרם לי לחוסר ביטחון מוחלט. חששתי לדבר. דע לך, שאני נפגעתי ממך מאד. מאז הפחד שלי מלגמגם רק עלה. נתקעתי במילה אחת פעם אחת ומאז עקב תגובתך, חרב עלי עולמי.
דע לך, שבאותו יום לא הצלחתי לישון בלילה מהפחד מלגמגם. עם השנים חשבתי שאולי אתה צדקת וחבל שלא לקחת אותי לרופא שיעזור לי.
למזלי הרב, הזמן ריפא מעט את הכאב ואני הצלחתי לחזק את עצמי, ללא עזרתך וללא עזרת רופא או מטפל.
אני רוצה להצהיר בזה. אבא! אני בתך רינה, כבר לא מגמגמת. רינה עוסקת כיום בהנחית קבוצות. היא מדברת באופן שוטף והגמגום כבר לא מפחיד אותה יותר. רינה מלאה בטחון עצמי. היא כבר לא רינה המפוחדת, שפחדה להצביע בכיתה, או לדבר לפני קבוצה של 20 אנשים. שום דבר כבר לא יכול להפחיד אותה.
חשוב שתדע אבא, שכל שיחותך על החבר שלך המסכן שגמגם, כבר לא ממש מרתיעות אותי.
אני מודעת לעובדה, שחוסר הביטחון העצמי שלי גרם לי לגמגם ולחשוש מלדבר. אז זהו, זה כבר נגמר, אני מדברת שוטף ונקי וגם אם נתקעת במילה או שתיים, זה ממש לא סוף העולם! כולנו מגמגמים ולכולנו נתקעות מדי פעם בפעם המילים, אז מה האסון? זה חלק מכל אחד מאיתנו, רק שאף אחד לא כזה רגיש לזה ולא עושה מזה כזה סיפור! אולי בעצם רק אתה אבא…
אבא, חבל לי על כל הזמן הזה שסבלתי ופחדתי בגללך מהגמגום המיותר שליווה אותי. אני שמחה שהצלחתי להתגבר על הכל לבד ואני שמחה על איפה שאני נמצאת היום.
כן אבא, הגשמתי לעצמי חלום והתוצאות בידי. אני מנחה סדנאות ואני מדריכה טובה המצליחה בעבודתה!!!
אני מאחלת לך כל טוב, בתך רינה

לרינה שלום רב
מאד שמחתי לקרא את מכתבך לאביך. אני מאד גאה בך. עבדתי עם הרבה אנשים בשיטה דומה ורבים התקשו לעשות מה שאת עשית ובעיקר לא בפגישה ראשונה. את עשית זאת רק מתוך דוא"ל קצר יחסית. כתבת מכתב לאביך ישר מתוך הלב שלך. הסיבה שאני הצעתי לך לא לשתף את אביך במכתב היא, שציפיתי שהוא לא יבין זאת. הוא עלול היה להעלב ולכעוס מבלי להבין את הכאב שלך. בעקבות כתיבת המכתב, רוקנת את הכאב, ועכשיו תוכלי אפילו לסלוח לאביך ולקבל אותו, למרות שהוא לא מושלם. הוא לא אשם. אני מניח שהיתה לו ילדות קשה, שגרמה לו להיות ביקורתי ותוקפן. עליך ללמוד ממנו, איך להתנהג אחרת, כאשר יהיו לך ילדים משלך. את תקבלי אותם ותאהבי אותם, גם אם הם לא יהיו מושלמים.
כל טוב והצלחה בהמשך דרכך, ד"ר ברוך אליצור

לד"ר ברוך אליצור שלום רב
ראשית תרשה לי להודות לך על תגובותיך המהירות. אני החלטתי להמליץ לכל משתתפי הסדנאות שאני מעבירה, לגשת לאתרך המצויין. למשתתפי הסדנאות יש תמיד שאלות ובקשות לטיפים, איך להפחית את המתח וכיצד להרגע ולהפחית את הלחץ לאחר פגישה עם לקוח כועס או עצבני. מעכשיו, תהיה להם ההזדמנות לעשות זאת בעצמם. הם יכתבו לו מכתב מבלי לשלוח אותו.
אני חייבת לציין, ששיטותיך תרמו לי מאד ועזרו לי לחזק את הביטחון העצמי ואת היכולת לחשוב מזוית שונה. אחרי הכל, כולנו מגמגמים לפעמים ונוטים לחזור על הברות ומילים, רק שלא עושים מזה כזה סיפור. אם כולנו היינו רגישים לדיבורנו, איש לא היה מדבר לעולם. אני מרגישה שעברתי דרך ארוכה ואני מאמינה, שהצלחתי להגשים את חלומי ולעסוק בתחום שאותו אני אוהבת כל כך. ברור לי, שאני חייבת להמשיך ולעבוד על עצמי.
נ.ב. שיטת הגימגום המכוון מול המראה, נותנת לי תחושה של שליטה חזקה בדיבור. תודה לך רינה