זו היא תמצית כתבה שפורסמה בעיתון "את", בה רואיין ד"ר ברוך אליצור.
המראיינת: רויטל פדרבוש

אנשים המתקשים להיכנס לשרותים כשיש מסביבם אנשים, או ששלפוחית השתן שלהם מפסיקה את פעילותה כאשר מתעורר חשש שמישהו יכול להאזין לרעש, סובלים מתופעה שכיחה מאד באוכלוסיה, המכונה בקרב אנשי מקצוע בשם: "שלפוחית בישנית". ד"ר ברוך אליצור, פסיכולוג קליני, פרסם מאמר בבטאון ההסתדרות הרפואית "הרפואה" בגליונו החודשי. לפני כשנתיים הגיע לטיפולו בחור בן 18 שסיפר על בעיה שמציקה לו כבר שנים רבות. הוא ביקש לפתור אותה דווקא עכשיו, לפני גיוסו לצבא, כדי שלא תפריע לו בהסתגלות לטירונות. לבחור לא היתה בעיה להשתמש בשרותים ציבוריים, כל עוד אף אחד לא נמצא בקרבתו כאשר עשה את צרכיו. "אם אני משתין בשרותים ציבוריים וגבר נוסף נמצא שם או בדיוק נכנס" סיפר בפגישה הראשונה, "השלפוחית ננעלת ואני לא מסוגל להמשיך לתת שתן, לא משנה עד כמה היא מלאה". עוד סיפר שהוא סובל מהבעיה מאז שהוא זוכר את עצמו בגן הילדים, ושמעולם לא סיפר על כך לאיש, גם לא להוריו. יתרה מכך, גם כשהוא היה בבית, והוריו התקרבו לשרותים, היה מתן השתן נעצר.

– "איך הוא הצליח להסתדר כל השנים עם התופעה?"

– ד"ר אליצור השיב: "בבית הספר, הוא לא הלך אף פעם לשירותם בעת הפסקה, רק באמצע השיעור, כשהשרותים היו ריקים. גם כשהוא היה אצל חברים, הוא מעולם לא השתמש בשרותים, אלא אם הם היו מרוחקים. לקראת גיוסו לצבא, הוא החל לחשוש שמא המפקד יתן הוראה להפסקת שרותים בת 10 דקות, הוא לא יוכל להשתין ליד החיילים האחרים". למרות שבמשך שנים רבות ד"ר אליצור מטפל בהפרעות חרדה, הוא לא נתקל מעולם בבעיה כזו. לדבריו, הוא פנה לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים נוספים ושאל אותם על התופעה, אבל אף אחד מהם לא שמע על כך. כאשר חיפש בספרות הרפואית, מצא רק שלושה מחקרים שמתעדים את התופעה. להפתעתו, שלושת המחקרים, שהיו ישנים למדי, דיווחו על היקף נרחב של התופעה. מחקר אחד דיווח שמהתופעה סובלים 25% מהגברים ו 29% מהנשים. מחקר שני דיווח על שכיחות של 14% מכלל האוכלוסיה ומחקר שלישי דיווח על 32% מכלל האוכלוסיה מבלי להתיחס לחלוקה בין גברים לנשים.

– "מדוע לדעתך התופעה הזן למרות שהיא נפוצה, לא ידועה לאנשי מקצוע?"

– "הסיבה לכך היא, שבחברה שלנו נהוג להתייחס להפרשות כמשהו מלוכלך. לכן הבושה גדולה. רוב האנשים הסובלים המתופעה לא פונים לטיפול. יתכן גם שיש אנשים שפנו לרופא הכללי או לאורולוג, אך הוא לא ידע לעזור להם".

– "מה מאפיין אנשים שסובלים מהבעיה?"

– "הם בדרך כלל אנשים רגישים הרבה יותר מהממוצע והם חסרי ביטחון עצמי. הם זהירים מאד במגע עם אנשים זרים ולא נחשבים לטיפוסים של מנהיגים. יתכן שהם גדלו בבית שבו אחד ההורים או האחים היה ביקורתי מאד כלפיהם ומאז הם חוששים שאנשים זרים עלולים לבקר אותם ולשפוט אותם בחומרה יתרה. בדרך כלל הם אנשים שמתקשים בהבעת כעס גלוי בגלל חוסר הביטחון שלהם, רובם סובלים מחרדה חברתית".

– "האם ידוע מה מקור הבעיה?"

– "לדעתי מדובר בשריד של יצר ההישרדות האבולוציוני. כאשר בני האדם חיו בג'ונגלים וחיית טרף עמדה מולם, הם היו חייבים להילחם או לברוח. כאשר האדם הקדמון הטיל שתן ולפתע הבחין בחית טרף עומדת מולו, הוא הרי לא יכול היה לבקש ממנה לחכות בנימוס עד שהוא יגמור להטיל שתן. לכן השלפוחית ננעלת מידית, כחלק ממנגנון ההתגוננות וההישרדות. האדם המודרני במידה והוא אדם רגיש באישיותו, בעת שהוא מטיל שתן כאשר אדם זר נמצא לידו, חש פגיע וחשוף להתקפה. באופן אינסטינקטיבי, שלפוחית השתן שלו ננעלת, במטרה להיות מוכן לתגובת "מלחמה או מנוסה".

– "מה הטיפול שניתן במצבים כאלה?"

– "בניגוד לחרדה חברתית, שניתן לטפל בה גם באמצעות תרופות, טיפול בתסמונת "השלפוחית הביישנית" באמצעות תרופות אינו יעיל. הטיפול שאני מיישם, כולל הסבר אבולוציוני של התופעה והקניית כלים המגבירים את ביטחונו העצמי של האדם. במילים אחרות על האדם ללמוד להתמודד עם ביקורת, שהוא מצפה להיפגע ממנה".