חרדה בעת אזעקה ובעת ישיבה במקלט
אנשים רבים חשים חרדה בעת הישמע צפירת האזעקה ובעת ישיבתם במקלט. הם לרוב מדמיינים אסונות אפשריים הקורים להם או לבני משפחתם, דבר המעלה את רמת החרדה. ניתן להשוות את תגובתו של האדם המודרני לצפירת אזעקה ולשהיה במקלט, לתגובתו של האדם הקדמון לשאגת אריה או לאריה האורב בפתח המערה בה האדם מסתתר. תגובות אלו מקורן באינסטינקט שתרם להישרדותו של האדם הקדמון. לצורך תיפקוד מהיר בעת סכנה, הגוף מוצף בהורמוני חרום, שתפקידם לגייס אנרגיה על ידי הפעלת אברים שונים. לדוגמה: פעימות לב מהירות מזרימות דם וחמצן לשרירי הגוף, זעה מצננת את הגוף שהתחמם, נשימות מהירות מגבירות את אספקת החמצן, הטלת שתן, שילשולים והקאות מקלות את משקל הגוף, דבר המאפשר ריצה מהירה יותר. (רשימה מלאה של תסמיני חרדה מצויה באתר בפרק: "בוחן עצמי לרמת חרדה" והסבר מפורט כיצד כל תסמין תרם להשרדותו של האדם הקדמון מצוי באתר בפרק: "תסמיני חרדה ותרומתם להשרדות). הבעיה היא, שהתמודדות עם חיות טרף מצריכה תיפקוד שונה לחלוטין מאשר התמודדות עם אזעקות ועם ישיבה במקלט. האדם הקדמון ניצל מידית את כמות האנרגיה שגופו הוצף, במטרה לברוח או להילחם בטורף. תופעה המכונה בפסיכולוגיה "מלחמה או מנוסה". כאשר הוא טיפס לראש העץ או שהוא הצליח להרוג את הטורף שאיים עליו, רמת הורמוני החרום פחתה וגופו נירגע לחלוטין. המלחמה בטורף או המנוסה ממנו ארכו דקות מעטות מאד. לעומתו, האדם המודרני היושב במקלט ולרוב ללא תנועה, גופו מוצף באנרגיה לעיתים זמן ממושך. התסמינים הגופניים והנפשיים שתרמו להצלתו של האדם הקדמון, מפורשים על ידי האדם המודרני כהתקפי חרדה קשים.
מטרת פרק זה היא להדריך את האדם החרד בשיטות רב גווניות למטרת הורדת רמת הורמוני החרום ובכך לההפסקת תסמיני החרדה.
שיטות להתמודדות עם חרדה בעת אזעקה ובעת ישיבה במקלט:
השפעה חיובית של הבנת משמעות תסמיני החרדה. כיוון ש"ידע הוא כח", חשוב ביותר להבין את תרומתו של כל תסמין חרדה להשרדותו של האדם הקדמון (מומלץ, כמובן בעת רוגע, לקרא באתר את הפרק: "תרומת תסמיני החרדה להישרדות"). רוב האנשים החשים בחרדות, נוטים לכעוס על עצמם. הכעס העצמי מגביר את זרימת הורמוני החרום בגוף ובכך מגביר את תסמיני החרדה.
השפעה חיובית של מספר נשימות מרגיעות. אנשים רבים החשים בחרדה ברמה בינונית, סובלים מקוצר נשימה. כאשר החרדה ברמה גבוהה מאד, הם עוברים לנשימות מהירות, המכונות היפרוונטילציה. הדרך הטובה ביותר לשלוט על קוצר נשימה או על היפרוונטילציה היא בעזרת מספר נשימות בקצב המתואר באתר בפרק "הנשימות המרגיעות".
השפעה חיובית להאזנה להקלטות הרפיה. האזנה להקלטות ההרפיה המצויות באתר, גורמת למח לפעול בגלי אלפא, שהם גלי הרפיה. במצב כזה, פעילות הורמוני החרום פוחתת משמעותית והאדם חש רגוע ואף יכול לנמנם קלות. חשוב ביותר להעתיק מהאתר על מכשיר האזנה עם בטריות, את הקלטות ההרפיה החביבות ביותר על האדם, ולקחתו למקלט. במיוחד מומלץ להאזין להקלטת הרפיה בשם "חליפת המגן". על המאזין להקלטה לדמיין, שהמקלט בו הוא נמצא עטוף במעטפת מגן מאד עבה, כך שגם אם יפול טיל בקירבת מקום ורסיסים יתעופפו לעבר המקלט, הם יתקלו במעטפת המגן ולא יחדרו פנימה.
השפעה חיובית לתרגול מדיטציה: מדיטציה היא שיטה בה האדם מתרכז בנושא מסויים כמו: מילה, צליל, ריח, וכדומה. אני ממליץ לנשום באיטיות בעיניים עצומות. בעת שאיפת האויר להגיד בדממה "אחת" ובעת נשיפת האויר להגיד בדממה "שתים". וכך להמשיך זמן מה, עד לתחושת הרפיה.
השפעה חיובית של פעילות גופנית כיוון שבעת חרדה במקלט הגוף מוצף באנרגיה, אך האדם ממשיך לשבת ללא תנועה, תסמיני החרדה מאד מציקים. מומלץ לבצע פעילות גופנית במקלט. אפשר לקפוץ במקום מספר רב של פעמים, לסובב ידיים במעגלים קדימה ואחורה, לבצע שכיבות בטן או כל תרגיל גופני אחר. אפשר לעודד אנשים אחרים להצטרף לפעילות הגופנית.
דו שיח בין ההגיון לבין הרגש. בכל אדם יש שני חלקים, שלעיתים קרובות מנהלים דו שיח ביניהם: האני והעצמי. האני הוא החלק ההגיוני והבוגר ואילו העצמי הוא החלק הריגשי והילדותי. בעת חרדה, העצמי משתלט על האני וגורם לאדם, היושב במיקלט, לדמיין תוצאות קטסטרופליות של האזעקה. בכדי להתגבר על החרדה, על האדם לכוון את האני לשכנע את העצמי שאלו רק דמיונות מפחידים ולא מציאות. מכיוון שפצצה אינה חיה טרף וטיפוס על עץ או בריחה מהירה לא יעזרו להתמודד עם פצצה אפשרית, עליו להרגע ולחשוב בהגיון. על האני לשכנע את העצמי שהמקלט הוא כמו מערה עבור האדם הקדמון ולכן הוא המקום הבטוח ביותר ברגע זה. כאשר העצמי ישתכנע, רמת הורמוני החרום תרד וכתוצאה מכך, רמת החרדה תיפחת משמעותית.
השפעה חיובית של חיוך וצחוק. לצחוק ולחיוך השפעה מאד מרגיעה על מצב הרוח. כאשר האדם מחייך או צוחק בקול רם, המח הפרימיטיבי מפרש זאת, שאין כל סכנה בסביבה וכתוצאה מכך פעילות רמת הורמוני החרום יורדת. מומלץ לספר בדיחות לחברים בעת הישיבה במקלט. רצוי להביא למקלט ספר בדיחות או לרשום על דף בדיחות ולקחת למקלט. רצוי לרכוש ספר בדיחות לילדים שהם יקראו בו במקלט. במחקרים נמצא, שגם צחוק וחיוך מלאכותים השפעתם דומה לצחוק ולחיוך אמיתיים. מסקנה, אם אין לנו בדיחה טובה לספר ננסה לחייך לעצמנו ואם מישהו ישאל אותנו מדוע אנו מחייכים, נענה, שניזכרנו במשהו נחמד.
השפעה חיובית של הסחת הדעת בילדותי חוויתי את מלחמת העצמאות. כמעט כל לילה היתה אזעקה והורי הקפיצו אותי ואת אחי הבכור ורצנו כולנו למקלט שבדירת השכנים. לשכנים היתה בת בוגרת שאהבה מאד את הספר "כלבם של בני בסקרוויל" שגיבורו הוא שרלוק הולמס הבלש. בכל אזעקה היא היתה מקריאה לנו בהמשכים מהספר עד להישמע צפירת ההרגעה. אחי ואני חיכינו בקוצר רוח לאזעקה והצטערנו לשמוע את צפירת ההרגעה. אני מאד ממליץ להורים למצא ספר מתח המתאים לגיל ילדיהם ולקרא להם בעת הישיבה במקלט. אם אין די אור, אפשר לספר את העלילה בהמשכים. מובן שמומלץ גם לבוגרים לקחת למיקלט ספר מתח ולקרא אותו רק במקלט. אפשר להכין לילדים ניירות וצבעים ולעודדם לצייר פרחים. לפרחים מצויירים יש השפעה מאד חיובית על מצב הרוח. פרטים על כך באתר בפרק: "פרחים לאושר ולבריאות".
השפעה חיובית של מוסיקה ושירה. האזנה למוסיקה האהובה על האדם, וכן שירה, תורמים להורדת רמת הורמוני החרום. כלומר להפחתת תסמיני החרדה. מומלץ שכל בן משפחה יכין לעצמו הקלטה של שירים או של מוסיקה קלסית בצורה שניתן יהיה להאזין מבלי להפריע לאחרים. הורים יכולים לעודד את ילדיהם לשיר איתם שירים האהובים עליהם.
השפעה חיובית של משחקים, חידונים, תשבצים וסדוקו. מומלץ לקחת למיקלט משחקים שונים למבוגרים ולשחק בקבוצה, כמו כן לעודד את הילדים לקחת משחקים למיקלט.
הדרכת אחרים בשיטות הרפיה. בעת סכנה, רמת החרדה אצל מפקדים, מורים ומדריכים נמוכה בהשואה לזו של האנשים תחת הדרכתם. שתי סיבות תורמות לכך: ההרגשה החיובית של עזרה לזולת החרד ותחושת האחריות. בעת ישיבה במקלט, מומלץ מאד לכל אדם שחש שהשיטות שתוארו בפרק תרמו לו, להתנדב ולהדריך אחרים. כאשר מזהים ילד או בוגר החשים בחרדה, חשוב בשלב ראשון, לעודדם לתאר את תחושותיהם ובשלב שני ללמדם את שיטת הנשימות המרגיעות וכן כל שיטה המתוארת בפרק, הנראית מתאימה למצב. חשוב לעודד את הילדים הגדולים במשפחה, לשמש כמדריכים לאחים ולאחיות הצעירים יותר לדוגמה, להצחיק אותם, לשחק איתם ולספר להם בדיחות וסיפורים. שיטה זו תתרום ל"מדריכים הצעירים" לא פחות מאשר למודרכים הצעירים.