חלומות מפחידים, שלעיתים גורמים לנו להתעורר שטופי זעה, מאד שכיחים אצל ילדים ומבוגרים כאחד. חלום כזה משקף לרוב פחדים ודאגות, המעסיקים אותנו בשעות היום. לעיתים הגורם המטריד הוא תת הכרתי, ולכן אנו לא מצליחים לזהות אותו.

אני מתיחס לחלום כמו לסיפור או לסרט דמיוני. רוב הסיפורים והסרטים מכילים שני שלבים: בשלב ראשון, גיבור הסיפור או גיבור הסרט ניקלע למצב של סכנה. המתח שלנו עולה, תוך כדי הזדהות עם הגיבור. בשלב שני, הגיבור מצליח להחלץ מהסכנה ואנו משתחררים מהמתח. הבעיה עם חלום בלהות היא, שהוא מכיל רק את המחצית הראשונה של העלילה. בחלום, הגיבור, שהינו לרוב החולם, או אדם הקרוב אליו, נקלע לסכנה, ואז החולם מתעורר בבהלה מבלי שישלים את חלומו ומבלי שיחלץ את הגיבור.

סקירה של סיפורים ושל סרטים עלילתיים מצביעה על העובדה, שבשלב ההחלצות, הגיבור מיישם אחת משתי צורות פעולה: החלצות בשיטות הגיוניות-אנושיות או החלצות בשיטות מאגיות-על אנושיות. דוגמאות לגיבורים המשתמשים בשיטות אנושיות הן: טרזן, רובין הוד, ג'מס בונד ודוד במלחמתו כנגד גולית. דוגמאות לגיבורים המשתמשים בשיטות על אנושיות הן: סופרמן באט מן ואלדין ומנורת הקסמים.

סקירה של הסכנות, בפניהם ניצב האדם המודרני, מראה כי מחלק מהן ניתן להחלץ בכוחות אנושיים, ואילו מחלק אחר, אין כל אפשרות להחלץ בכוחות אנושיים. בעבר הרחוק, סכנות מהן האדם הקדמון התקשה להחלץ בשיטות אנושיות היו קשורות לרוב באסונות טבע. בחברה המודרנית, מלבד אסונות טבע, נוצרו גם סכנות מסוג חדש כמו: מטוס המתפוצץ באויר, מעלית המתדרדרת, מתאבד פלסטיני או פצצה.

אני מציע לכל אדם החולם חלום בלהות, להתיחס לחלומו כאל מחציתו הראשונה של סרט הרפתקאות. החלום נגמר בשיא הסכנה, כאשר גיבור החלום עדיין לא נחלץ ממנה. לאחר שהתעורר מחלומו המפחיד, על בעל החלום להשלים בדמיונו את המחצית החסרה, ולסיים את החלום "בסוף טוב". אם הסכנה בפניה ניצב גיבור החלום היא כזו שניתן להחלץ ממנה בשיטות אנושיות, מה טוב. במידה ולא, על בעל החלום להתיחס לחלומו כאל סרט מדע בדיוני, ולדמיין את גיבורו משתמש בשיטות החלצות על אנושיות כיד הדמיון הטובה עליו. לדוגמה, חלק גדול ממטופלי נוהגים לבחור במקל קסמים המרחיק את הסכנה, או להפוך את הגיבור לדמות הדומה לסופרמן. הנסיון מראה, שסיום טוב של חלום מגביר את הביטחון העצמי ומצמצם בצורה משמעותית את הופעתם החוזרת של חלומות בלהות. מובן, שכמו כל שיטה טיפולית, השיטה המוצעת אינה פתרון מושלם לכל חלום ולכל חולם. ישנם מקרים המצריכים יעוץ פסיכולוגי מעמיק יותר.

באתרים שונים באינטרנט מופץ סירטון קצר, המציג המצאה ישראלית חדשה, שפותחה במפעל רפאל, המכונה באנגלית "Trophy" (לחץ, לצפיה בסירטון) בסירטון  מוסבר, שמדינת ישראל פיתחה שיטה להגן על כל הטנקים ועל כלי הרכב שלה, בעזרת מערכת שפותחה ברפאל. מערכת זו מפעילה כעין "מעטפת מגן" אלקטרונית, המקיפה את הטנק או את כלי הרכב מכל עבריו. מעטפת זו מונעת מכל טיל או כדור לפגוע בטנק או בכלי הרכב.
אני מציע לכל אדם החושש מסכנה, שאין כל דרך אנושית להתמודד איתה, לצפות בסירטון ולדמיין, מעטפת מגן המגנה מפני כל פגיעה. בהתאם לחששות, ניתן לדמיין מעטפת מגן העוטפת את המטוס בו אנו טסים, את מכונית המשפחה, את ביתנו, את האנשים האהובים עלינו או את עצמינו. מומלץ גם להאזין להקלטת ההרפיה המצויה באתר בשם: "מעטפת המגן." הרעיון לבנות מעטפת מגן דמיונית פותח בשנת 1991. בזמן מלחמת המפרץ, התבקשתי על ידי הנהלת המרכז הרפואי תל אביב, בית החולים איכילוב, להכין קלטת הרפיה, במטרה לעזור לעובדי בית החולים, לבני משפחתם, להתמודד עם חרדות המלחמה, בעזרת שיטות הרפיה. הקלטתי, שיכפלתי וחילקתי לצוות העובדים 1000 קלטות בשם: "חליפת המגן". הקלטות זכו לתגובה מאד חיובית.

השיר הבא נכתב באנגלית על ידי ס. אדוארדס ותרגם על ידי יעל טוניק
הוא משקף את התמודדתה של אם עם פחדיה לשלום ילדיה

מעטפת מגן שקופה

בתוך מעטפת מגן שקופה ילדי חיים
מכל פגיעה היא שומרת עליהם והם מוגנים.
יצרתי אותה במו ידי
על כן שנתי רגועה ונעימים לילותי.
בעיני נשר אני בוחנת אותה מכל עבר
שלא יווצר בה סדק, שלא יקרה שבר.
שומרת שתהיה תמיד תקינה
כך בשלווה אני ישנה.

זהו מייל שקיבלתי מאשה שאינני מכיר. היא מתארת איך היא התמודדה בהצלחה עם חלום ארוך שהכיל הרבה מצבים שעוררו בה חרדות.

לד"ר ברוך אליצור רוב שלומות, אני בת 60 וסובלת ממגוון רחב של חרדות כולל חלומות בלהות. רציתי לשתף אותך בחלום מפחיד שחלמתי הלילה. הצלחתי להתמודד על ידי סיום חיובי של כל חוויה מפחידה.

בחלומי, תיק היד שלי ובו כל התרופות, שבלעדיהן אני לא מעזה ללכת לשום מקום, נשאר בטעות במרתף של מבנה גבוה מאוד, שרק במעלית ניתן לרדת לשם. גם הטלפון הסלולרי שלי היה בתיק. אמא'לה!!! הצלחתי להכנס למעלית לבדי. (חשוב שתבין שעבורי להיכנס למעלית זה כרבע התאבדות, ללא סלולרי ולבד זו עוד כרבע התאבדות, אבל להכנס למעלית ללא תיק התרופות זה כהתאבדות שלמה בפני עצמה. במתמטיקה פשוטה, הייתי בתחושה של כהתאבדות וחצי, שזה היה פחד אלוהים). וראה זה פלא. החלטתי להשתלט על הפאניקה וממש כפי שכתבת באתר שלך, תוך מספר שניות ריכזתי את המחשבה ונתתי לעצמי רשות מלאה להתמודד עם מצב בו אצטרך תרופות הרגעה כיוון שאחוש קוצר נשימה, הפרעות בקצב הלב, פרפור פרוזדורים, גב תפוס ללא יכולת לזוז ושרירים מכווצים בכאב נורא. הצלחתי לדמיין, שלמרות שהמעלית נתקעה ואני לבד וללא תרופות, אני שורדת ומצליחה לחזור לעצמי.

כשהגעתי למרתף הסתבר לי שהתיק נשלח לחדרי שהיה בקומה הגבוהה. הפעם נמנעתי מהמעלית ומצאתי מדרגות מפחידות, אך עליתי בהן. הסתבר לי שהמדרגות עוברות בתוך האדמה וסלעים מצב שמקשה על הטיפוס. אני מצליחה לטפס כמעט עד הקצה, אך נתקעת. הראש שלי מעט בולט מעל הקרקע. מרחוק עוברים שני עובדי מסעדה. הם רואים את הראש שלי בולט מהקרקע, אך הם ממשיכים ללכת וצועקים לעברי: "יש כאן כלב." אני בקושי מחזיקה מעמד. אני רואה כלב ענקי עם פה פעור ועיניים מאיימות. כלב כזה אם אני רואה ברחוב, הלב שלי הולם בכוח ואני עוברת לצד השני. כלומר, אין מוצא ואין פתרון למצב. אילתור מפתיע לגמרי פורץ מתוכי ואני מתחנפת לכלב. מצד אחד מדברת אליו כמו אל ילד קטן ומצד שני אני מאותתת לו שאני זקוקה לעזרתו ומתחילה לבכות בעדינות כדי שלא ירגיש מותקף. פתאום הכלב מצוי מאחורי ודוחף אותי בישבני עם פיו הענקי ועוזר לי לעלות למעלה. שני הגברים עוזרים לי. מצד אחד אני נרגעת בשל העזרה שאני מקבלת ומצד שני עדיין מתוחה מאוד מהפה של הכלב שיכול להיפתח בכל רגע ולתת ביס הגון באחוריי. אני מסבירה לעצמי, בעזרת מנטרה חוזרת, שכוונתו של הכלב היתה טובה ומדחיקה בתוכי כל צווחה שמתהווה בנפשי.

הסוף מוצלח מאוד. מסתבר שבעת שעובדי המסעדה עזרו לי, גנבו את החלב לקפה של הלקוחות והם מאוד חוששים מהבוס. אני נותנת להם כסף (שאלוהים יודע מאיפה הוא צץ) לקנות קרטון חלב חדש ואף קונה להם שובר לארוחה במסעדה. כולם יוצאים מרוצים ושמחים מהמצב ואני ממשיכה לישון ברוגע עד שהשעון מצלצל.