אלו הם חילופי אימייל ביני לבין נער, שאינני מכירו אישית

שלום ד"ר ברוך אליצור. אני בן 15. לפני חמישה חודשים אבי נפטר ממחלת הסרטן. בשבעה עצמה כאילו הייתי "בסדר". חברים באו לבקר, היו הרבה אנשים, לא היה לי זמן לחשוב על הדברים לעומקם ולהבין מה קרה. מותו של אבי היה דבר מצופה, הוא היה מאושפז בביה"ח למשך חמישה חודשים ובחודשיים האחרונים לאישפוזו המצב החל להדרדר עד ליום בוא הוא נפטר. למרות שמותו היה מצופה לא ידענו מתי זה יקרה. הייתי שרוי בלחץ חזק תקופה ארוכה. באותה תקופה הרגשתי נטוש מצד אמי, למרות שאני מבין מבחינה הגיונית, שזו לא היתה נטישה אמיתית. היא היתה לידו, כי הוא היה זקוק לה ואין לי מילה רעה להגיד עליה. פשוט זה עשה לי רע. במהלך התקופה גרתי לפעמים אצל דודתי, אחותה של אמי. היא היתה כמו אמא שניה עבורי. הייתי בורח לדודה לעיתים קרובות כיוון שכל צלצול טלפון הלחיץ אותי. בכל צלצול, לבי החסיר פעימה. זאת היתה התקופה הכי קשה שהיתה לי בחיים. חוסר הידע מתי זה יקרה, הרס אותי מבפנים. כיום אני מרגיש חרדה נוראית. יש לי התפרצויות זעם בלתי נשלטות, אני מרגיש כעוס כל הזמן. אברי גופי רועדים לעיתים קרובות ויש לי כאבי גב ובטן. אשמח אם תענה לי בהקדם האפשרי. בתודה, חיים

תשובת ד"ר אליצור. לחיים שלום רב. ברצון רב אעזור לך להתמודד עם התחושו הקשות של כעס וחרדה, שהן תחושות נורמליות לחלוטין בעת אבל.
ראשית, תרשה לי להגיב למייל ששלחת לי. העובדה ששיתפת אותי בכנות רבה בתחושותיך,היא הצעד הראשון, החשוב ביותר בשיקומך הגופני והנפשי. כתיבתך מעידה על רצון אמיתי להתמודד עם תסמיני האבל הכואבים ולחזור לחיים נורמליים. זה לא קל, אך אני אשתדל לעזור לך וללוות אותך בהתכתבות בדרכך הקשה. אתה עובר שלבי אבל נורמליים, האופיניים לרוב האנשים שחוו אובדן. ספרים ומאמרים רבים נכתבו על הנושא ואני אתמצת זאת עבורך. ארבעה הם שלבי האבל האופיניים לרוב האוכלסיה, אם כי כל אדם חווה זאת מעט אחרת ובעוצמות שונות:
שלב ההכחשה. אנו חשים מבולבלים וקשה לנו להבין ולקבל את עובדת האובדן. אתה תארת זאת בצורה מאד חדה. אתה כתבת: " בשבעה עצמה כאילו הייתי "בסדר" חברים באו, היו הרבה אנשים, לא היה לי זמן לחשוב על הדברים לעומקם ולהבין מה קרה.
שלב הכעס והחרדה. אנו כועסים על האדם שעזב אותנו והשאיר אותנו לבד. לפעמים הכעס מופנה כלפי אלוהים, או כלפי הגורל. ישנם אנשים המחניקים את הכעס כלפי האדם שעזב אותם, והם מבטאים את כעסם כלפי הסביבה וניראה לי שזה מה שקורה לך. ישנם אנשים שאצלם הכעס מעורב בחרדה מפני המות של אנשים קרובים נוספים או הפחד מהשארות לבד. אתה ביטאת זאת בחדות רבה: " כיום אני מרגיש חרדה נוראית. יש לי התפרצויות זעם בלתי נשלטות, אני מרגיש כעוס כל הזמן אני רועד יש לי כאבי גב ובטן."
שלב הדיכאון והאבל. בשלב זה אנו חשים בצער עמוק, מצבי רוח ירודים ונטיה להסתגרות. הדת היהודית מבחינה בשלושה שלבים של אבל: שלב ראשון קצר ואינטנסיבי המכונה "לשבת שיבעה" שלב שני מעט יותר ארוך ופחות אינטנסיבי מכונה: "שלב השלושים." השלב השלישי הוא הארוך ביותר והפחות אינטנסיבי מכונה: "שנה ראשונה לאבל." השלבים מעורבים זה בזה. אדם יכול להיות בשלב השבעה ולפתע למספר שעות הוא שוכח מהאבל וצוחק עקב זכרון ממאורע מצחיק שחווה עם האדם שניפטר. בשלב השלישי לפעמים האדם נזכר למספר שעות במות האדם הקרוב והוא חוזר לשלב השיבעה.
שלב ההשלמה. זהו השלב הסופי של הפרדה מאדם קרוב. אנו לומדים לקבל ולהשלים עם האובדן ולחזור לחיים הנורמליים. בשלב ההשלמה, לעיתים אנו נזכרים באדם שנפטר וחוזרים לשלבי האבל הקודמים. אנו חשים לעיתים את הכאב, הכעס, החרדה והדיכאון.
נתחיל את עיבוד שלבי האבל שלך בנושא רגשותיך הקשים עקב פטירתו. אני מציע, שתכתוב מכתב לאביך, ישר מהלב. כמובן שתשלח אותו רק אלי ועל תראה זאת לאף אדם אחר. כתוב לו, בכנות מלאה, על רגשותיך המעורבים. על כעסך, שהוא חלה ונטש את המשפחה, על חרדותיך, על הפחד לגדול בלי אבא וכן על כל רגש נוסף שאתה חש. בנוסף, קרא בעיון רב באתר שלי את הפרק: "דיכאון בעת אבל." תתחיל לתרגל שיטות הרפיה שונות המתוארות באתר, במיוחד "נשימות מרגיעות" ו"נשימות המשולבות בכיווץ אברים". תאזין כל יום לאחת מהקלטות ההרפיה השונות המצויות באתר. חשוב ביותר, על תבלום את כעסך, בטא את הכעס בצורה תקיפה ולא תוקפנית. אם יפלט לך משפט תוקפני, אתה חייב לאחר שתירגע, להתנצל על צורת הביטוי, אך לא על סיבת הכעס. תאמר לאדם שפגעת בו: "אני מצטער שהתבטאתי לא יפה, אבל כעסתי עליך בגלל…." כתוב לי בעוד כשבוע אם הצלחת ליישם את המלצותי. אני מאחל לך כל טוב, ד"ר ברוך אליצור

תשובת חיים: לד"ר ברוך אליצור שלום רב. קראתי בעיון את הפרק באתר שלך. זה עזר לי להבין את עצמי יותר. אני מבצע כל יום את שיטות הנשימות המרגיעות וזה מאד מאד עוזר לי להרגע ופחות לכעוס ופחות להתפרץ. אני מקשיב כל יום לאחת מהקלטות ההרפיה שבאתר וזה מאד מרגיע ועוזר לי לישון טוב יותר בלילות. הצעתי לאמי ולשני אחי להכנס לאתר שלך ולקרא את הפרק וכן לעשות נשימות מרגיעות ולהאזין להקלטות שלך. זה מאד עוזר גם להם. בהתאם לבקשתך אני מצרף את המכתב שכתבתי לאבי. היה לי מאד קשה לכתוב אך כשסיימתי, חשתי כאילו אבן כבדה ירדה לי מהלב, תודה מקרב הלב, חיים

זהו המכתב שכתבתי לאבי

אבא יקר. אין בן אדם בעולם שאהב אותך כפי שאני אהבתי. אתה אבא שלי!!! הכי עצוב לי שאני כבר לא אוכל לומר לך ישירות את המילה "אבא" וגם אם אם אומר זאת, אתה לא תענה לי ותחזור אלי. אני בסה"כ בן 15 איך יכולת לעזוב אותי ככה בעודי כ"כ צעיר, אני כ"כ זקוק לך פה!! האם אתה מבין כמה אתה חסר לי? לא יצא לי להכיר אותך הרבה כמו ששני אחי הגדולים מכירים אותך. ליווית אותם בכל שלבי ההתבגרות שלהם. תמכת בהם כאשר התגייסו לצבא וכאשר למדו באוניברסיטה. ומה איתי? לי לא מגיע תמיכה? לא מגיע לי שתראה אותי מסיים תיכון, מתגייס לצבא? מה אותי לא אהבת? איך יכולת לעזוב אותי?! זה בלתי נתפס. אני בחיים לא אשכח איזה אבא טוב היית. עצם העובדה שאני כותב את המילה "היית" אוכל אותי מבפנים, כמה פינקת אותי וחיבקת אותי כשהייתי ילד קטן. המוות שלך היה כ"כ נוראי. אני מצטער שנאלצת לסבול את כל שלבי המחלה הנוראית הזו. אני כ"כ מצטער. באמת זה לא מגיע לך! אתה הבן אדם האחרון שיגיע לו דבר כזה! אני כ"כ רוצה שהזמן יעצור מלכת. שאוכל להחזיר את הגלגל אחורה ואולי להיות איתך יותר ולהבין את מה שעברת. אתה יודע, אני רואה את המכונית שלך בחניה ואז אוטומטית אני אומר לעצמי "אה, אבא בבית" זה כ"כ עצוב שזה באמת לא ככה. וכשאני נוסע ברכבת, אתה אמור לשבת לידי.. ואתה לא נמצא שם!! אני לא מאמין, אני לא רוצה להאמין שאתה לא פה. אתה יודע, מאז שהלכת אני לא מפסיק לחשוב על המוות, אני כ"כ פוחד, אני לא יודע למה, אבל אני פוחד, אני פוחד שעוד מישהו ילך ואני אשאר לבד. אני מצטער שאני לא עולה לקבר לבקר אותך שם, אני פשוט לא מסוגל, לא כרגע. תבטיח לי שאתה שומר עלי מהשמיים, בבקשה. תחזור!! בבקשה תחזור… אני מתגעגע אליך… אני אוהב אותך… תחזור אלי אבא…. חיבוק אחרון ותלך. תודה ד"ר אליצור על עזרתך הרבה, חיים

תשובת ד"ר אליצור: לחיים שלום רב. אני שמח ששיטות הנשימה המרגיעה והאזנה להקלטות ההרפיה תורמות לך. תוכל להמשיך להשתמש בשיטות גם בעתיד בעת שתתקל בנושאים אחרים שיטרידו אותך. קראתי בעיון רב את מכתבך לאביך. אני שמח שביטאת את רגשותיך העמוקים. אני מציע, שבכל פעם שרגשות כואבים יתעוררו מחדש ויציקו לך תכתוב לו ביומן אישי בלי להראות זאת לאף אדם. שתף אותי בעוד כחודש איך אתה מרגיש. כל טוב, ד"ר ברוך אליצור

תשובת חיים: לד"ר אליצור היקר שלום רב. אני מאד מאד מודה לך על עזרתך הרבה. חזרתי לעצמי ואפילו השתפרתי. אני כבר לא מתפרץ בתוקפנות, למדתי לדבר בתקיפות. אני ישן טוב בלילות וגם מצליח בלימודים. כל טוב לך ותודה מקרב הלב עבור עזרתך. חיים

דיכאון בעקבות אובדן, כל דבר היקר לנו

טיפלתי באנשים רבים שפנו אלי, בעקבות תחושת דיכאון, שנגרם בעקבות אובדן דבר שהיה יקר להם. הדברים ש"אבדו" היו רב מגוונים כגון: בן משפחה, בריאות בעקבות מחלה , כסף בבורסה, עבודה בעקבות פיטורים, בן זוג שנטש, גירושים שנגרמו שלא ברצון, ידיד שעבר למקום מגורים מרוחק, בית שנהרס בקסאם.

גישתי הטיפולית, במקרים של כל סוגי הדיכאון בעקבות אובדן, מתבססת על שינוי התווית. הנחתי היא שאובדן אינו גורם לתגובת דיכאון אלא לתגובת אבל. שינוי התווית, מדיכאון לאבל, הינו חיובי ביותר בתהליך הטיפולי, כיוון שכל אדם יודע, שתחושת אבל הינה נורמלית ועם הזמן היא חולפת בהדרגה. לעומת זאת, האבחנה הפסיכיאטרית של דיכאון, מקנה תחושה של מחלה בעלת אופי שלילי, שעלולה להמשך תקופה ארוכה מאד והחשש הוא, שלא נשתחרר ממנו.

המסורת היהודית, בניגוד לנוצרית, מגלה עמדה פסיכולוגית מאד חיובית ביחסה למתאבל על מות אדם. במסורת הנוצרית, בתום הלוויה, המשפחה המתאבלת, מזמינה את המשתתפים בלוויה לארוחה מכובדת. למחרת היום, האבל חוזר לחיי השגרה, אם זה לעבודה, או ללימודים. במסורת היהודית, המתאבל מתמודד עם כאביו במהלך שלושה שלבים, השונים באורכם ובעוצמתם. ככל שכאב האובדן חזק יותר, כן השלב קצר יותר.

השלב הראשון, שהוא השבעה, הינו הקצר ביותר ותחושת הכאב הרגשי וביטויו החיצוני, הם החזקים ביותר.
השלב השני, שהוא החודש הראשון, הינו ארוך יותר ותחושת הכאב הרגשי פחותה.
השלב השלישי, שהוא השנה הראשונה, הינו הארוך ביותר ותחושת הכאב הרגשי הנמוכה ביותר.

קיים הבדל בסיסי בין אבל על אובדן אדם קרוב, לבין אבל על אובדן דבר היקר לנו. בעת אבל על אדם קרוב, אנו משתדלים לשמור על מסגרת הזמן של: שבעה ימים, חודש ראשון ושנה ראשונה ואילו במהלך אבל על דבר היקר לנו, אורך הזמן של כל שלב, תלוי באדם עצמו לדוגמה: יש אדם "היושב שבעה" במשך שנים רבות, בעקבות אובדן רגלו בתאונת דרכים ולעומתו אדם אחר "ישב שבעה" על אובדן רגלו, רק במשך מספר ימים או שבועות.
במהלך כל סוגי האבל, אם זה על אדם שנפטר או על אובדן דבר היקר לנו, הגבולות בין השלבים אינם נוקשים, לדוגמה: בעת שלב השבעה, מתאבל, לעיתים מדלג להתנהגות האופיינית לשלב השלושים והוא צוחק או מנהל שיחת חולין. ואילו בשלב השנה הראשונה, מתאבל, לעיתים, מדלג להתנהגות האופינית לשלב השבעה, ופורץ בבכי, בעת שזכרונות מהאובדן מציפים אותו.

חשוב ביותר, שהאנשים הקרובים למתאבל, לא יבלמו את תחושות הכאב ולא יעודדו אותו לקצרם. מצד שני, חשוב להקנות לו את התחושה, שתסמיני האבל – הדיכאון הם נורמליים ואפילו חיוביים ובהדרגה הם יחלשו, עם כי מפעם לפעם הם יצופו מחדש גם בעתיד הרחוק.