תאור מקרה
לאה וחיים פנו לטיפול זוגי עקב חיכוכים בנושאים שונים. באחת מהפגישות, לאה העלתה לדיון את נטיתה לפסימיות ולמחשבות טורדניות.
"למה אני כל היום חושבת על אסונות אפשריים?" שאלה לאה בקול מוטרד. "הרי המחשבות הטורדניות רק מציקות לי ומפריעות לי להרדם והן מעצבנות מאד את חיים. הוא טוען שאני טיפוס פסימי, תמיד רואה שחורות ומפחדת מאסונות. לעומתי הוא מאד אופטימי. האם אתה יכול לעזור לי להיות אופטימית כמו חיים?"
" אין לי ספק שהמחשבות השליליות לא תורמות לך כלל וכלל." השבתי ללאה בקול תומך. "מאידך, אני גם מבין את חיים, שלפעמים הן מעצבנות אותו. לדעתי, היותך טיפוס פסימי, הינה במהותה תכונה מאד חיובית, ולכן אין לי כל כוונה לעזור לך להפוך לטיפוס אופטימי כמוהו."
חיים התבונן בי במבט מוזר. "מיום שנישאנו אני משתדל לשכנע את לאה להיות אופטימית כמוני ועכשיו אתה הורס הכל במכה אחת. כניראה לא קראת את הכתבות על הנזק שבגישה זו." חיים נשמע מאד מאוכזב מגישתי.
"לדעתי חלק ניכר מהנטיה לפסימיות או לאופטימיות הינה תורשתית. מובן שחינוך וחוויות חיים עלולים לתרום לכך רבות." השבתי לחיים. "תחילה אסביר לכם מה היו היתרונות, בעבר הרחוק, של שתי הנטיות ההפוכות האלו. נדמיין שיחה בין שני גברים, שיצאו לצייד. האחד פסימי כמו לאה והשני אופטימי כמוך. האופטימי אומר לחברו הפסימי: "היום אני בטוח שנצליח לצוד את האילה שראינו אתמול ליד הנחל." הפסימי משיב לו: "אני בטוח שלא נצליח לצוד אותה, מכיוון שיש סיכוי רב שהאריה, שראינו אתמול ליד הנחל, יטרוף אותנו." האופטימי מגיב: "תודה שהזכרת לי את האריה. אני מציע שאם הוא יתקרב אלינו, נטפס מיד על העץ הגבוה שליד הנחל ונזרוק עליו אבנים." המסקנה המתבקשת מהשיחה בין שני הציידים היא, שתפקידו של האופטימי היה לעודד את חברו הפסימי להמשיך בצייד ואילו תפקידו של הפסימי היה להזהיר את חברו האופטימי מפני סכנות הסביבה."
"אבל אני סובל מהגישה הפסימית של לאה. זה מונע מהמשפחה לעשות דברים שונים כמו לדוגמה סקי." השיב לי חיים בקול מתגרה.
" זה ישמע לך מוזר חיים, אם אומר לך חיים, שלדעתי, אחת מהסיבות שאתה נמשכת אל לאה, היתה בגלל שהיא נוטה לגישה פסימית לחיים. באופן תת הכרתי, הזדקקת לחיות עם בן זוג שיזהיר אותך מפני החלטות חפוזות, העלולות לפגוע בך ובילדכם בעתיד. את לאה, אחת מהסיבות שנמשכת לחיים היתה, בגלל נטיתו לאופטימיות. באופן תת הכרתי, חפשת גבר שיעודד אותך לבצע דברים מהם את חוששת. מנסיוני, רוב הזוגות החיים יחד, אחד מהם נוטה לפסימיות והשני נוטה לאופטימיות. תופעה זו חיובית גם לילדים. ראשית, הם זוכים בגנים משני הסוגים. שנית, הורה אחד מעודד את הילדים לקחת סיכונים בחיים ואילו ההורה השני מזהיר אותם מפני סכנות האורבות להם. הבעיה מתעוררת, כאשר תכונות אלו באות לידי ביטוי קיצוני, כיוון שאז הן נהפכות מחיוביות לשליליות. האופטימי הקיצוני, לעיתים לוקח סיכונים מיותרים וכתוצאה מכך, הוא ובני משפחתו עלולים להפגע. הפסימי הקיצוני, לעיתים חושש מסכנות בצורה קיצונית וכתוצאה מכך, הוא נמנע מלקחת סיכונים, העשויים להיות חיוביים עבורו ועבור בני משפחתו."
לאה התפרצה לתוך דברי. "זה מאד הגיוני מה שאתה מסביר. מתמיד הייתי אדם מאד שקול וזהיר ותכונה זו הצילה אותי, פעמים רבות, מכשלונות וממצבים מסוכנים. לא פעם הזהרתי את חיים מפני דברים שונים והוא שמע בקולי. לאחר מכן הוא הודה שהשיפוט שלי היה צודק."
"אשמח אם תשתפי אותנו במספר דוגמאות, בהן לשיקול דעתך הזהיר, היתה השפעה חיובית." בקשתי מלאה. " יש לי כל כך הרבה דוגמאות." אמרה לאה בחיוך רחב. "לדוגמה, כאשר חיים נוהג, אני מזהירה אותו מפני כל מני תקלות כמו: אל תיסע באזור הזה מהר מדי, כיוון שמנסיוני משטרה נוהגת לארוב כאן, אתה חונה קרוב מדי ליציאה מחניה פרטית. המכונית היוצאת מהחניה עלולה להתקל במכונית שלנו. חיים לא פעם הודה בפני, שהזהירות שלי הצילה אותו מתקלות שונות. מצד שני, מאז שהחילותי לסבול מחרדות, הזהירות נעשתה מאד קיצונית ושלילית. אני מתכוונת למחשבות הטורדניות. אני לא מאמינה שהמחשבות הטורדניות של סבתא לוסי, אם היו לה כאלו, תרמו להשרדותה או להשרדות ילדיה. כאשר אני מוטרדת, אני רק מציקה לכולם. לפעמים אני מרגישה שנמאס להם ממני." לאה החלה לבכות וחיים מיהר להניח את ידו על כתפה כדי להרגיעה. "תפקיד המחשבות הטורדניות שלך, הוא להכריח אותך להכין תוכנית מגירה לשם התמודדות עם סכנות." השבתי ללאה. "זה בדיוק מה שקרה לסבתא ללוסי, כאשר נודע לה שאריה חדש החליט לעבור להתגורר באזור המחיה שלה. מרגע זה, צורת החשיבה של לוסי השתנתה. במקום חשיבה רגועה, הנודדת מנושא לנושא, היא עברה לחשיבה במעגלים. כלומר, היא נצמדה רק לנושא אחד והוא: איך להתמודד עם סכנת האריה. לדוגמה, היא תיכננה, שאם האריה יתקיף מימין, היא תטפס על עץ ואם הוא יתקיף משמאל, היא תסתתר בין השיחים הדוקרניים וכאשר היא תלך לנהר לשתות מים, היא תקח איתה כידון ארוך. כאשר לוסי הכינה תוכניות מגירה לכל סכנה אפשרית, היא יכלה להרגע יחסית, ולחזור לחשוב על נושאים שונים. האדם המודרני, הסובל ממחשבות טורדניות שליליות, לרוב לא חושב על תוכניות מגירה מתאימות. הוא רק עסוק במחשבות על הסכנה.."
"אתן לך דוגמה למחשבה שלילית, שמציקה לי לעיתים קרובות." המשיכה לאה בדמעות בעיניה. "המצב הכלכלי במשק לא טוב. אני כל הזמן דואגת שמא יפטרו את חיים מעבודתו. אתה רוצה שאחשוב כמו סבתא לוסי ואמצא עץ לישון עליו עם משפחתי?" הפעם קולה של לאה נשמע מאד סרקסטי.
פניתי לחיים בשאלה. "האם גם אתה חושש כל הזמן שמא תפוטר?"
תשובתו היתה מידית: "אני לא יודע. אני לא רוצה אפילו לחשוב על כך. אם אני אחשוב אהיה חרד כמו לאה. כאשר אני לא חושב על כך אני רגוע. אז למה לצפות לדברים שלילים?"
"חשוב שתבין חיים, שקיים הבדל יסודי בין פחד לבין פניקה. פחד הינו רגש חיובי, כיוון שהוא עוזר לנו לגייס אנרגיה כדי להתמודד עם סכנה. לעומת זאת, אנו חשים בפניקה, כאשר אנו מרגישים חסרי אונים, כלומר, אין לנו כל תוכנית מגרה איך להתמודד עם סכנה. הדבר דומה לאדם שנפל לתוך בור עמוק וחשוך לחלוטין. הוא חש בפניקה, כאשר הוא מדמיין שיש בבור נחשים, עקרבים או כל יצור שעלול לפגוע בו. במידה ויש לו פנס, הפניקה תתחלף לפחד. הוא יאיר את סביבתו, וגם אם יגלה יצורים מסוכנים, הוא יבנה מיד תוכניות התמודדות. הוא עשוי להבחין באבן, אותה הוא יוכל לזרוק על העקרב, או שהוא ינסה להרגו בעזרת דריכה בנעלו."
אני באמת מרגיש כמו אדם שעומדים לזרוק אותו לבור עמוק, ואין לי פנס להאיר את הסביבה." חיים הגיב בקול שקט. "אם אפוטר, אני לא יודע איך אוכל לפרנס את אשתי ושני ילדי."
החלטתי לעזור לחיים לפתח תוכנית מגירה, בכך שאעלה אפשרויות קיצוניות ביותר. "האם יש סיכוי שתתאבד?" שאלתי.
"ודאי שלא אתאבד. זה יהרוס לחלוטין את משפחתי."
"האם יש סיכוי שתשתגע ותזדקק לאישפוז פסיכיאטרי?" המשכתי בהעלאת אפשרויות קיצוניות.
"אני לא אשתגע, אך אני בטוח שאחוש בחרדה ובודאי שלא אשן בלילות."
"אנשים שחיו בתקופת מלחמת העולם השניה והיו בעלי משפחות, איך לדעתך הם שרדו?"
"הם עבדו בכל עבודה אפשרית במטרה להביא אוכל למשפחתם."
"אם חששותיך יתגשמו, האם אתה מוכן לעבוד במסעדה, ברחיצת כלים, או במלצרות?"
"אם לא תהיה לי כל ברירה, אני אעשה זאת."
"ניראה לי שאנו מתחילים להאיר את המערה החשוכה, ולראות שיטות העשויים לתרום להשרדותך ולהשרדות בני משפחתך." אמרתי בחיוך. "עד לפגישתנו הבאה, אני מבקש שתתיעץ עם לאה, ותעשו רשימה של כל העבודות שאתה יכול לעשות, במידה ולא תוכל למצא עבודה במחשבים."

בפגישתינו הבאות, אבי הציג לפני ולפני לאה, רשימה ארוכה של אפשרויות עבודה שונות. דבר זה מאד הרגיע את לאה. בהמשך הפגישות, בקשתי מלאה לרשום יום יום את המחשבות הטורדניות השליליות. מתחת לכל ציפיה למאורע שלילי, היה עליה לרשום, כיצד היא תתמודד, אם חס וחלילה הדבר יתגשם. שיכנעתי אותה, שגם אם הצפיה הכי גרועה תתגשם, היא לא תשתגע ולא תתאבד. בשלב ראשון, היא תהיה מאד מאד עצובה, בשלב שני, היא תעשה כמיטב יכולתה כדי להתמודד ולהסתגל. בסיום הטיפול, גישתה הפסימית של לאה התמתנה והיא פחות סבלה ממחשבות טורדניות. חיים הפסיק בנסיונותיו להפוך את לאה לאישה אופטימית.