מומלץ לקרא תחילה את הפרקים "הדמיון ככלי טיפולי" ו"היפנוזה והיפנוזה עצמית".

במהלך שנות עבודתי, במרכז הרפואי ת"א, בית החולים איכילוב, המקרה של ניצה, היה היחיד מסוגו שהגיע לטיפולי.

תאור מקרה
ניצה בת 35, הופיעה במשרדי בשער ארוך, בצבע אדמדם, המרשים ביופיו. היא החלה את סיפורה, בעיניים דומעות: "חליתי בסרטן השד לפני כשנתיים. עברתי סידרת טיפולים בכימותרפיה. בעזרת תמיכה מכל בני המשפחה, התמודדתי עם המחלה, בצורה חיובית ביותר. רק תופעת לואי אחת דיכאה אותי והיא, נשירת השער." הדמעות החלו לזלוג במהירות רבה מעיניה. היא המשיכה לדבר בקול רועד, "לאחר תקופה, שערי צמח מחדש, והחויה הקשה נשתכחה. לאחרונה, בעקבות מעקב רפואי, התגלו תאי סרטן גם בשד השני. הרופא המטפל, המליץ על סידרה נוספת של כימותרפיה. המחשבה, ששערי ינשור מחדש, גורמת לי לבכות כל היום. אף אחד לא מבין אותי, כולם טוענים שתגובתי מוגזמת, אך אני מוכנה למות, רק לא להיות קרחת מחדש." היא פנתה אלי בטון מאד אסרטיבי: "פניתי אליך, כיוון שאתה ידוע כמומחה להיפנוזה, ואני זקוקה לטיפול בהיפנוזה. אני רוצה שתהפנט אותי, בצורה הכי חזקה שאתה מסוגל, ותיתן פקודה לשערי שלא ינשור."

כיוון שניצה חשה שאני מהסס, היא הזכירה לי, שבאחד מהמאמרים שפרסמתי, תארתי מקרה של בחור, שסבל מנשירת שער. לאחר שטופל על ידי, בהיפנוזה, שערו חזר לצמוח. הסברתי לניצה, שגורם ההתקרחות אצל הבחור, היה שונה לחלוטין מגורם ההתקרחות במקרה שלה. אצלה מדובר בתגובת שורשי השער לחומרים כימיים, המוזרקים מחוץ לגוף, ואילו במקרה של הבחור, המתח הנפשי גרם לשערו לנשור. ניצה הוכיחה עקשנות ודבקות במטרתה. היא לחצה עלי להשתמש במגוון שיטות היפנוטיות הניראות לי מתאימות. היא טענה, שאם יש סיכוי קלוש ביותר, ששערה לא ינשור, המאמץ כדאי. בגלוי לב מלא, הסברתי לניצה, שמעולם לא הפנטתי אדם, במטרה למנוע נשירת שער, בעקבות טיפול בכימותרפיה. לא קראתי בספרות המקצועית על כך ולא שמעתי מחברי למקצוע, שהדבר בוצע בהצלחה.
"אז אתה לא תהיה הראשון שיבצע זאת?" היא התחננה בעיניים דומעות. "אני חייבת לעבור סידרה של כימותרפיה ובשום פנים ואופן אני לא מוכנה ששערי ינשור. קח זאת כאתגר אישי לעזור לי." החלטתי לקבל על עצמי את האתגר.
לפגישתנו הבאה, הגעתי מוכן. תחילה הסברתי לניצה, שכל טיפול בהיפנוזה הוא למעשה הדרכה להיפנוט עצמי. אני פועל כמו מורה לנהיגה, המדריך את האדם הנוהג ברכב. אם אני מציע לפנות שמאלה ומתוך איזו שהיא סיבה הדבר לא נראה לה, היא תדווח לי על כך. בהמשך, הדרכתי אותה להכנס למצב היפנוטי. כאשר היא סימנה לי בהרמת אצבע, שהיא מאד רגועה ומוכנה להכנס לעולם הדמיון, המשכתי: "דמייני שאת נמצאת בחדר הטיפולים שבבית החולים… את בוטחת ברופאים ובאחיות… הצוות מאד רגוע ובטוח בעצמו… הם יודעים היטב כיצד לטפל בך… הם עומדים להזריק לך את התרופה… דמייני את החומר חודר לגופך דרך הוריד… החומר מתקדם לעבר השד, בו תאי הסרטן התפשטו… החומר עומד להשמיד את כל תאי הסרטן שבשד… אני אהיה שקט למספר דקות, כאשר את תראי בדמיונך, שכל תאי הסרטן הושמדו, סמני לי בהרמת אצבע…" לאחר כשלוש דקות דומיה, ניצה הרימה את אצבעה ואני המשכתי, "החומר הנמצא בגופך, מתפשט גם לאזורים אחרים, במטרה לבדוק אם קיימים תאי סרטן נוספים… כיוון שאנו יודעים, ששורשי השער רגישים לחומר, עלינו להגן עליהם מפניו… אני מציע, שבדמיונך תפרסי מעטפת מגן מתחת לכל שורשי השער… זוהי מעטפת מאד מתוחכמת… היא תאפשר לדם, לחמצן ולמזון לחדור דרכו, אך היא תמנע מהכימותרפיה להתקיף את שורשי השער… תדמייני את התרופה מתקרבת למעטפת המגן ונסוגה אחורה… התרופה תמשיך לנוע בדם, לאזורי הגוף השונים… היא מתפקדת עכשיו, כיחידת חיילים, שתפקידם לשמור על המדינה… החיילים מסיירים בכל הגוף, אך לא פוגעים בשום תא בריא… כאשר תחושי שהשיטה מתפקדת לשביעות רצונך, קחי נשימה עמוקה ופיקחי את עינייך בחיוך."

לאחר מספר דקות, ניצה פקחה את עיניה בחיוך. הצעתי לה לתרגל הרפיה והדמיה יום יום, בעזרת האזנה לקלטת "מעטפת המגן" ולשחזר את התהליך הדמיוני שהיא חוותה במשרדי. נפגשנו מספר פעמים נוספות, בהן היא הודרכה בשיטות הרפיה שונות. ניצה סיימה את הכימותרפיה, לשביעות רצונם המלאה של הרופאים וללא נשירת שער. הפקת הלקחים שלי מהמקרה של ניצה היה, לא להרתע מיישום כיווני טיפול חדשים.

אין ספק שתופעות הלואי בעת טיפול במחלת הסרטן, מעלות את רמת המתח והחרדה. חשוב ביותר לאדם החפץ להתמודד טוב יותר עם תופעות הלואי, להחשף תחילה לכל תרגילי ההרפיה המפורטים באתר. לפני תרגול הרפיה בפעם ראשונה בעזרת ההקלטות, חשוב לעיין בפרק: "הנחיות כלליות לתרגול הקלטות ההרפיה." עם הנסיון, כל אחד יתרגל את שיטות ההרפיה, המתאימות ביותר לאישיותו ולצורך המידי שהתעורר. במהלך תרגיל ההרפיה, עלינו לדמיין שגופנו מתמודד בצורה חיובית עם תופעות הלואי השליליות. כל אחד בדרך המתאימה לאישיותו. כמובן שבכל תרגיל ניתן להתמודד עם תופעות הלואי בדרך שונה.