תאור מקרה
במהלך עשרים שנות עבודתי במרכז הרפואי, בבית החולים איכילוב, נהגתי ללכת מידי יום מביתי לבית החולים וחזרה. יום אחד, בדרכי הביתה, נעצרתי לפתע באמצע הדרך עקב כאבים עזים בשתי ברכי, במיוחד בברך ימין. התישבתי על גדר אחד הבתים וניסיתי כמיטב יכולתי לשחרר את הכאב. כל מאמצי לא נשאו פרי. לאחר מנוחה של כ- 15 דקות, החילותי לצעוד לכיוון ביתי. במקום 20 דקות הליכה, הדרך ארכה הפעם כשעה. מאותו יום, סבלתי מכאבים קשים בברכי. אשתי נאלצה להסיע אותי הלוך ושוב לבית החולים ושם המעטתי ללכת. הכאבים היו קשים במיוחד לאחר ישיבה ממושכת.
מנהל המחלקה האורטופדית, הפנה אותי לצילומי רנטגן. הדיאגנוזה היתה חד משמעית: אוסטאו-ארתריטיס (דלקת הפרק, כתוצאה משחיקת הסחוס) חריפה בברך ימין ופחות חריפה בברך שמאל. לדבריו, זו תופעה שכיחה אצל אנשים שעברו את גיל ה- 60. נקבע לי תור לעוד כשלושה שבועות לניתוח בברך ימין. לאחר כיומיים, שוחחתי טלפונית עם חבר בארה"ב ושיתפתי אותו במצבי. בטון מאד בטוח, הוא המליץ לי לפני הניתוח לקרוא את הספר הבא: Sarno, J. (1991) Healing Back Pain. The Mind-Body Connection. New York, Warner Books.

הסופר, שהינו אורטופד במקצועו, ביצע לדבריו, במקרים של שחיקת סחוס, מאות ניתוחי ברכיים. רק לאחר שנים רבות של עבודה בדרך זו, הוא גילה לתדהמתו, שבצילומי רנטגן, שבוצעו מסיבות שונות, לאנשים שעברו את גיל ה- 50, נמצאה שחיקת סחוס ברמה מאד גבוהה, ולמרות זאת, הם לא התלוננו על כאבים בברכיהם. במילים אחרות, צילומי רנטגן של הברכיים, לא מאפשרים לזהות מי סובל מכאבי ברכיים ומי לא. כאשר הוא שיתף את ידידו הפסיכיאטר במימצא, הפסיכיאטר העלה השערה, שהכאב בברכים נובע ממצבי דחק; כאשר אנו חשים במתח, שרירי הגוף מתכווצים במטרה להתכונן לקראת אפשרות של "מלחמה או מנוסה." במידה ואנו סובלים משחיקה טבעית בסחוס, כיווץ השרירים ברגליים עלול לעורר כאבים. הפיתרון המוצע; התמודדות חיובית עם מצבי הדחק וביצוע תרגילי הרפיה.

ביטלתי מיד את התור לניתוח ושקעתי במחשבות, האם יתכן שמתח הוא הגורם לכאבים? לצערי לא יכולתי לאתר כל גורם למתח. מספר ימים לאחר מכן, נפגשתי את אחי יואל, העובד כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה בירושלים. סיפרתי לו על מצבי ועל הספר שקראתי. הוא הציע לי להתמקד שוב בתקופה בה הכאבים החלו ולנסות למצוא גורם אפשרי שעורר בי מתח. נסיונותי העלו חרס. יואל הציע שאתמקד בשאלה, האם היה איזה שהוא שינוי בחיי, בתקופה בה הכאבים החלו. ניסיתי להיזכר… לפתע יואל חייך ואמר: "האם לא חגגת את יום הולדתך ה- 60 בתקופה זו?" השבתי בחיוב.
הוא המשיך לשאול: "האם יתכן שעצם הגעתך לגיל 60 עוררה בך מתח?"
חשבתי לרגע ולפתע חוויתי את מה שהפסיכולוגים קוראים "חווית האהה…" נזכרתי באבי, שנפטר בגיל 72 והמחשבה שאני מתקרב לגילו עוררה בי מחשבות טורדניות. למרות שידעתי שהמחשבה אינה הגיונית, חשתי במתח פנימי.
"האם יתכן שהמחשבה על היותך בן 60 גרמה לך לפיק ברכיים?" שאל יואל.

אין ספק שיואל צדק בהשערתו והשיחה איתו תרמה לי רבות. החילותי לטפל בעצמי בכיוונים שונים. ניהלתי שיחות הגיוניות בין הילד הקטן שבי, שפחד לגדול לבין הבוגר שבי, שהבין שאין קשר בין מות אבי, בגיל יחסית צעיר, וגילי המתקדם. ביצעתי יום יום תרגילי הרפיה, בעיקר התמקדתי בשרירי הרגליים. בדמיוני ראיתי את עצמי מתפקד ללא כאבים במצבים שונים. אשתי ברכה, תרמה אף היא להחלמתי. כל לילה, בעת שוכבנו לישון, היא הניחה את כף ידה על ברכי והציע שאדמיין כיצד חום היד חודר פנימה ומרגיע ומרפא את הברך.

כאבי הברכיים חלפו בהדרגה תוך מספר שבועות מועט. עשיתי סקי במדרונות שוויץ וצרפת, השתתפתי במספר ניכר של טיולי החברה להגנת הטבע בהרי הנגב והגליל, הלכתי על החומה הסינית ועל מדרונות מצ'ו פיצ'ו וכל זאת ללא כל כאב.

הצעתי היא, בכדי להפסיק את מעגל הקסמים השלילי, שבין כאב לבין מתח וחרדה, חשוב ביותר לזהות את גורם הדחק, להיחשף לכל תרגילי ההרפיה המפורטים באתר ולתרגל את שיטות ההרפיה, המתאימות ביותר לכל אחד בהתאם לבעיה הספציפית שלו.