זו היא תמצית כתבה שפורסמה בעיתון "לאישה", בה רואיין ד"ר ברוך אליצור.
המראיינת: דיתה בן-דוד

בחורה רווקה, כבת 25, הגיעה למרפאת הנשים במרכז הרפואי של תל אביב בבית החולים איכילוב, כשהיא סובלת מגידולים שפירים באיבר המין, הגורמים לה לכאבים. הטיפול המקובל סילק את התופעה, אך היא חזרה כעבור זמן קצר. הגיניקולוג שטיפל בה, חשד שקיים גורם פסיכולוגי, תת הכרתי, הגורם לגופה לייצר את הגידולים. הוא היפנה אותה אל ד"ר ברוך אליצור, המרכז את השירות הפסיכולוגי-רפואי בבית החולים.
בשיחה עמה, התברר לד"ר אליצור כי למרות שהבחורה חופשיה מאד בהתנהגותה המינית משהו בתוכה אינו מרוצה מכך. הבעיה התעוררה חודשיים לפני כן, כאשר הכירה בחור חדש, שמרני בדעותיו. שמרנותו עוררה בה קונפליקט: היא רצתה לקיים אתו יחסי מין, אך ידעה שהדבר לא ימצא חן בעיניו. במסגרת הטיפול הפסיכולוגי, היא הוכנסה למצב של הרפיה, והודרכה לדמיין שהיא מנהלת דו שיח בינה לבין איבר המין שלה. במהלך הדו שיח התברר לה, כי באופן תת הכרתי היא השתמשה בגידולים המכאיבים כדי לפתור את הקונפליקט הפסיכולוגי. ניראה כאילו גופה הציב שלט "אין כניסה" באיבר המין. כאשר היא הבינה את המשמעות הסמלית של הגידול, היא כוונה להגיע למסקנה, שהיא זו השולטת על גופה ולא תת ההכרה שלה. היא זו המסוגלת להחליט ליזום יחסי מין או להמנע מצעד כזה. היא אינה זקוקה לשלט "אין כניסה" שימנע ממנה ליזום קיום יחסי מין. כתוצאה מכך, הגידולים נעלמו תוך ימים אחדים ופסקו להטרידה.

לדברי ד"ר אליצור, פסיכולוגיה רפואית היא ענף חדש יחסית של הפסיכולוגיה. בתחילת עידן הרפואה המודרנית, היה חשוב לרופאים להבדיל, באופן ברור וחד משמעי, בין שתי קבוצות מחלות. בקבוצה אחת נכללו מחלות גופניות הנובעות מסיבות גופניות טהורות כמו: פציעה גופנית, הידרדרות תיפקוד איבר פנימי, וירוס או חיידק. בקבוצה שניה נכללו מחלות נפשיות טהורות כמו: דיכאון, חרדה, ופסיכוזות. גם המטפלים נחלקו ביניהם. במחלות הגוף טיפל הרופא ואילו בעיות נפשיות הועברו לטיפולם של הפסיכיאטר, הפסיכולוג, הרב והכומר. בהמשך נוכחו הרופאים לדעת, כי החלוקה למחלות גופניות ונפשיות אינה מספיקה. נמצא שמחלות גופניות רבות פורצות בעיקבות מתחים וחרדות. כתוצאה מכך, נולדה קבוצה שלישית שכונתה "מחלות פסיכוסומטיות". לקבוצה זו שוייכו מחלות כגון אסטמה, כיב קיבה, לחץ דם גבוה ואלרגיות. בתקופה האחרונה עשתה הרפואה צעד נוסף וביטלה את החלוקה שצויינה. הדעה הרווחת היום בקרב אנשי המדע היא, שכל המחלות הן פסיכוסומטיות. המושג פסיכוסומטי התרחב. בעבר דובר רק על כך, שגורם נפשי משפיע על הופעת מחלה גופנית. כיום גורסים, כי תהליך ההחלמה מכל מחלה גופנית מושפע מגורמים נפשיים. לדוגמה: שבר ברגל הוא בעיה גופנית טהורה, אולם ככל שהאדם רוצה לחזור למהלך החיים הרגיל במהירות, וככל שמצב רוחו מרומם והוא אופטימי יותר, מערכת החיסון בגופו מתחזקת וכתוצאה מכך, תהליך ההחלמה יהיה קצר יותר והסיכוי נמוך ללקות בדלקות ובסיבוכים שונים. בניגוד לזה, אם האדם כועס ומאשים את עצמו על שבירת הרגל, מצב רוחו מידרדר וכתוצאה מכך מערכת החיסון מפחיתה את פעילותה והוא עלול לסבול מדלקות ומסיבוכים שונים.

בסיכום, הפסיכולוגיה הקלינית עוסקת בדרך כלל בטיפולים ארוכי מועד, שמטרתם לעזור למטופל לבצע שינויים משמעותיים במיבנה אישיותו. כלומר, להבין ולשנות קווי אישיות בסיסיים שהתפתחו בילדות הרכה. בניגוד לכך, מטרתה של הפסיכולוגיה הרפואית היא, לעזור לאדם להתגבר על תגובותיו הריגשיות השלילית למחלתו הגופנית, ולעזור לאדם להתמודד עם התופעה, שתחושותיו הרגשיות השליליות תרמו להתפתחות מחלתו הגופנית.