פרק זה נכתב עבור רופאי ילדים, פסיכולוגים והורים

השיחה הראשונה מתקיימת רק עם ההורים ומטרתה כפולה: לקבלת פרטים על הילד כגון: גילו, אישיותו הבסיסית, יחסיו להוריו, לאחיו ולחבריו, שכיחות הרטבת הלילה, תגובת כל אחד מהוריו לבעיה והאם הילד עבר טיפולים קודמים בנושא. לאחר קבלת הפרטים, ישנה חשיבות להסביר להורים, ששכיחות הטלת שתן בגילו, לצערנו, גבוהה, אך ניתן להדריך אותם ואת הילד איך לשלוט על שריר השלפוחית. על ההורים ללמוד לדבר אליו היות כמו פסיכולוג. חשוב לשכנעו, שהרבה ילדים בגילו עדיין מרטיבים, אך אף פעם לא לכעוס עליו כאשר תהיה נסיגה ולעודדו על כל התקדמות.

לפגישה השניה הילד מצטרף. מסבירים לילד:
"כאשר ילד נולד, הוא לא מסוגל לשלוט על שום שריר בגופו. הוא יכול רק לבכות כאשר הוא רעב, לעצום עיניים כאשר הוא ישן ולפתוח עיניים כאשר הוא מתעורר. הוא יכול לינוק, אך לא מסוגל עדיין להפעיל את שרירי הפה במטרה ללעוס ולדבר. הוא לא מסוגל ללכת, לעלות מדרגות וגם לא יודע לשלוט על שרירי השלפוחית ופי הטבעת. ככל שהילד מתבגר, הוא לומד לשלוט על שרירים נוספים בגופו. חלקם בבת אחת כמו: ללעוס אוכל מוצק, אך עדיין הוא לא מסוגל לאכול לבד, לעמוד לבד אך לא ללכת לבד. בהדרגה, הילד מפתח שליטה על שרירים ואברים אחרים בגופו. כאשר אתה התחלת ללכת, תחילה נפלת הרבה פעמים. כאשר התחלת להעלות במדרגות, נפלת מספר פעמים, אך לא התיאשת ולמדת ללכת ולעלות מדרגות. ככל שגדלת, למדת לשלוט על דברים נוספים כמו לרכב על אופניים. למרות שבהתחלה נפלת מספר פעמים לא התיאשת. בגיל מבוגר יותר, אתה תלמד לנהוג במכונות, אך כמו כולם, בהתחלה תעשה שגיאות, כמו תעלה על מידרכה, או תלחץ על כפתור במכונית שלא מתאים למה שרצית. כאשר תתגיס לצבא, תלמד לירות ברובה, אך בהתחלה לא תפגע במטרה, אלא רק לידה. המסקנה היא, כאשר לומדים לפעול בדרך מסויימת, לעיתים מאד רחוקות מצליחים מהפעם הראשונה, תמיד עושים בהתחלה שגיאות, אך ככל שעושים שגיאות תמיד יש לנו שתי אפשרויות: אפשר לכעוס על עצמינו ולהתאכזב, או ללמוד מהשגיאות ובכך להעשיר את נסיון החיים שלנו.

בפגישה היום אלמד אותך לשלוט על שריר, ששום ילד לא שולט בו מגיל צעיר. ככל שהילד מתבגר, הוא לומד לשלוט עליו, אך תמיד ישנן נסיגות. אנו נתמקד על שריר שלפוחית השתן. בגופם של כל גבר או אשה, יש שריר, שתפקידו לפתוח ולסגור את שלפוחית השתן. השלפוחית היא כמו בלון מלא באויר, שאפשר לסגור את פתח הבלון במטרה שהאויר לא יצא. אפשר לפתוח מעט ויצא מעט אויר, או לפתוח את הפתח כולו וכל האויר יצא. כך גם שלפוחית השתן. ניתן לסגור את הפתח בכדי שלא יוצא שתן, ניתן לפתוח את השריר ולהוציא מעט שתן, או לפתוח וכל השתן יצא. כאשר השלפוחית ריקה, אנו סוגרים אותה עד לפעם הבאה. כאשר היתה ילד קטן מאד, לא יכלת לשלוט על השלפוחית. בכל פעם שהיא היתה מלאה, השריר נפתח בעצמו ועשית פיפי בחיתול. ככל שגדלת, למדת לשלוט על השרירי והוריך היו גאים בך. אך תמיד השליטה לא מידית אלא בהדרגה. תחילה לומדים לשלוט ביום, אך בלילה קשה יותר לשלוט, כיוון שבעת שישנים עמוק לא מרגישים שהשריר נפתחו והשתן יוצא החוצה. בהדרגה לומדים לשלוט גם בלילה וכמובן שהשליטה לא מידית. לפעמים לילה אחד שולטים ושאר הלילות לא. בהדרגה, שנים או שלושה לילות שולטים ושאר הלילות לא. בסוף לומדים לשלוט כל לילה על השלפוחית".

לקחת את הילד עם הוריו לברז ולהראות לילד כיצד פתיחת הברז גורמת לזרימת מים וכאשר הברז נסגר הזרימה פוסקת. נדמיין שהברז השולט על המיים, זה כמו השריר שפותח וסוגר את שלפוחית השתן. לבקש את הילד לפתוח את הברז ולהגיד לבקול רם: "אני שולט על הברז" לסגור את הברז ולהגיד: "אני שולט על הברז." לחזור על התרגיל מספר פעמים.

לקחת את הילד עם הוריו לשרותים ולבקשו להגיד בקול: "אני פותח את השלפוחית" ועליו להתחיל להטיל שתן. לאחר מספר שניות להגיד: "אני סוגר את השלפוחית" ולהפסיק את הטלת השתן. כך לתרגל מספר פעמים. להציע להורים לתרגל זאת עם הילד מספר פעמים ביום. תחילה עם ברז ולאחר מכן בעת הטלת שתן. לבקשו, שבמשך מספר הימים הבאים, בכל פעם שהוא הולך לשרותים להטיל שתן, עליו להגיד בקול שקט: "השלפוחית נפתחת" ולהתחיל להטיל שתן ולעצור את הטלת השתן ולהגיד: "השלפוחית נסגרת."

ההורים מודרכים, שלאחר לילה ראשון שהוא הצליח לא להטיל שתן, לרשום X על דף יפה שיהיה תלוי בחדרו, אך בצורה שבעת שילדים אחרים יבקרו בחדרו הם לא יבחינו בדף. כאשר יהיו לו 5 X הוא יקבל ממתק, שהוא מאד אוהב, אך בדרך כלל לא קונים לו. כאשר רוב השבוע הוא מצליח לשלוט על השלפוחית, לתת לו מתנה גדולה יותר. בהמשך התקדמותו, בכל פעם שתהיה נסיגה, לחבק אותו ולהסביר לו שזה נורמלי וזה קורה לכל אחד, כמו לאבא שבעת נהיגה לפעמים עושה שגיאה בכך שפנה לכיוון הלא נכון, או לאמא ששמה בטעות יתר מדי מלח באוכל.