מחקרים שנערכו עם חולי סרטן, מצביעים על התרומה החיובית של עמדת החולה כלפי מחלתו, על אורך חייו ועל איכותם. הסיפור הבא, נלקח מספרי "לשלוט בכאב."

תאור מקרה
לשאול נודע שהוא חולה בסרטן הדם, בעת שעבר בדיקות גופניות לפני גיוסו לצבא. עד אז היה שאול בחור בריא, שהסתגל יפה לבית הספר והיו לו חברים רבים. מרגע שהמחלה התגלתה, השתלטה מרה שחורה על שאול. הוא ניתק קשר עם חבריו, והמעיט לצאת מפתח ביתו. הוא איבד עניין בספרים, בעיתונים ובתוכניות טלויזיה. אפילו מוסיקה, שהוא אהב מאד, הפסיקה לעניין אותו. שאול הרבה להסתגר בחדרו ולבכות. פסיכיאטרים נתנו לו תרופות אנטי דיכאוניות, שלא שיפרו את מצב רוחו. ניראה היה, ששאול הפסיק להלחם על חייו. דיכאונו של שאול השפיע על כל בני המשפחה. הם ניסו לעודדו להלחם על חייו, ולנסות להנות מכל אותם דברים שהוא עדיין מסוגל לחוות ולבצע, אך שאול לא שיתף פעולה. לכל הפצרות הוריו וחבריו הוא היה משיב במשפט קבוע: "אין טעם לנסות לעשות משהו, בין כך וכך אני הולך למות בקרוב."

נפגשתי תחילה עם הוריו של שאול, וקבלתי מהם את הפרטים על יאושו העמוק. שאול הופיע במשרדי, כשבוע לאחר פגישתי עם הוריו. הוא טען, שהוא לא מעוניין לקבוע פגישות עם פסיכולוג, שינסה לעודדו להלחם על חייו. על רוב שאלותי הוא ענה בתשובות קצרות של "כן" ו"לא." שאול נתן לי להבין, שהוא מחכה לסוף הפגישה בקוצר רוח. כיוון שכל נסיונותי ליצור קשר טיפולי עם שאול נכשלו, החלטתי לסיים את הפגישה בכיוון שונה. החלטתי להשתמש בשיטת המטאפורה כלומר, לספר לשאול סיפור, המכיל מסר עבורו.

פתחתי בשאלה, אם הוא מכיר פילוסוף צרפתי בשם סארטר. שאול מעולם לא שמע עליו. הסברתי לשאול, שסארטר נחשב לאחד מאבות ענף חשוב בפילוסופיה של המאה העשרים, ענף הניקרא אקזיסטנציאליזם. אחת מהנחות היסוד של ענף זה היא, שלכל אדם, בכל רגע בחייו, יש יכולת בחירה. מספרים, שאחד מתלמידיו של סארטר, פנה אליו בתלונה: "הנחת היסוד של הפילוסופיה האקזיסטנציאלית אינה ברורה לי. איך יתכן, שלכל אדם, בכל רגע מחייו, יש יכולת בחירה? מה קורה לאסיר, בתקופת מלחמת העולם השניה, העומד מול כיתת ירי גרמנית, כשידיו קשורות לאחור ועיניו מכוסות. החיילים סופרים מאחת עד שלוש ויורים בו. מה יכול האסיר לעשות? האם יש לו יכולת בחירה?"

סארטר השיב לתלמידו: "אתה לא הבנת את הרעיון העיקרי שבתאוריה. לא טענתי, שלכל אדם, בכל מצב, יש יכולת בחירה בין כל האפשרויות. ישנן מצבים רבים, בהם חלק גדול מאפשרויות ההתנהגות חסומות, עקב גורמים שאין לנו שליטה עליהם. אך כל אדם, בכל מצב, תמיד יכול לבחור לפחות בין שתי אופציות שונות. האסיר לדוגמה, יכול לבחור בין האפשרות של למות בראש זקוף, תוך הבעת בוז לגרמנים, או למות, תוך השפלה עצמית ואיבוד צלם אנוש."

לאחר שסיימתי את סיפורו של סארטר, קמתי על רגלי ונפרדתי משאול. החלטתי לא להסביר את הנימשל. חשבתי לעצמי, שעדיף לאפשר לו לעכל את הרעיון לבדו. למחרת בערב, הוריו של שאול טילפנו להודיע לי, שחל שינוי מפתיע בהתנהגותו של שאול. הוא קם בבוקר ויצא מהבית, מבלי להודיע להוריו לאן פניו מועדות. בצהרים הוא חזר וסיפר, שקיבלו אותו לעבודת התנדבות במוזאון. אחר הצהרים, הוא הלך לחבר וחזר בערב במצב רוח מרומם. מאותו יום, שאול חזר לאורח חיים פעיל. הוא שיתף פעולה עם רופאיו והסכים לקבל סידרה נוספת של טיפולים. שאול סרב להפגש איתי שנית. נפגשתי עם הוריו מספר פעמים נוספות, במטרה להדריכם כיצד לנהוג בו. הם דיווחו על המשך השיפור במצב רוחו ועל התיצבות מחלתו.