רגישות יתר ופחדים חברתיים, הינן תופעות מאד נפוצות בקרב ילדים ומבוגרים. התופעות באות לידי ביטוי בצורות שונות לדוגמה: המנעות מלדבר לפני קבוצת אנשים, תגובת יתר לביקורת וחשש מדמויות סמכותיות. בדומה לתופעות פסיכולוגיות אחרות, גם רגישות יתר ופחדים חברתיים יכולים לנבוע משני גורמי שונים: תורשה והשפעות הסביבה. במחקרים עם בעלי חיים נמצא, שישנם פרטים, שמגיל רך מאד הם מעדיפים לא לקחת סיכונים מיותרים. ניתן לומר, שהם נולדו עם "מקדם זהירות מאד גבוה." מחקר מעניין בוצע על פרפרים, שבקעו מהביצים בכלוב זכוכית. בעת שהחוקר השמיע רעש חזק, חלק מהפרפרים מיד נמלט והסתתר וחלק אחר עף לכיוון מוקד הרעש. בקרב גורי כלבים נמצא, שרעש חזק גורם לחלק מהגורים לנוס ולהתחבא ליד אמם וחלק אחר מתקרב למוקד הרעש, מתוך סקרנות, או מתוך נכונות לצאת למלחמה. מאידך, ישנם ילדים, שלמרות שמגיל צעיר הם גילו אומץ לב, בעיקבות חוויות טראומטיות, או בעיקבות חיקוי הוריהם, הם פיתחו תכונות אופי של זהירות יתר.

תאור מקרה
ירון בן ה-32, היה המטופל, שתרם לי לפתח את שיטת ההרפיה, שכיניתי אותה בשם: "מעטפת המגן." ההקלטה מצויה באתר הנוכחי. ירון סבל מגיל צעיר מחרדות רבות, שהתגברו מאז שהוא סיים תואר בכלכלה, והחל לעבוד במפעל תעשיתי. מנהל המפעל, היה אדם מאד סמכותי וביקורתי. רוב העובדים חששו מפניו, אך למדו להסתדר איתו. לעומתם, ירון היה מאד פגיע. לעיתים קרובות הוא נפגע מהמנהל וכתוצאה מכך, הוא חש חרדה ודיכדוך למשך מספר ימים. בתחילת הפגישות, הוא שיתף אותי בעובדה, שגם אביו הינו אדם מאד ביקורתי. במהלך שנות ילדותו, ירון פחד מאביו וגם כיום הוא נמנע מלהרגיזו. הסברתי לירון, שהוא מגיב לבוס שלו כאילה שגדלה ביער, בו מצוי אריה, שרודף אחריה כל הזמן. למרות שהאריה לא פגע בה פיזית, היא תמיד עומדת על המשמר.
"אני מבין שאתה רומז, שאני מתיחס לאבי כמו לאריה." הגיב ירון על הסברי. "חשוב שתדע, שכיום אבי הוא חצי סנילי. הוא דומה לאריה זקן, חסר שינים ואני כבר ילד גדול, הרבה יותר חזק ממנו. מדוע אני עדיין מפחד מפניו? מלבד זאת, הבוס שלי הוא לא אבא שלי. מדוע אני מפחד ממנו?"
"נדמיין שהאיילה, שגדלה ביערות העד, עוברת להתגורר ביערות קרן הקיימת ומתחברת לאיילה מקומית." הסברתי לירון. "בעת שישמע קול רעש בלתי מוכר לאיילות, האיילה שגדלה ביערות העד, תנוס מפחד, ואילו האיילה השניה תתבונן בתימהון במוקד הרעש."
"זה מה שמצפה לי לכל החיים? לברוח מכל רעש קטן?" השיב ירון בכעס עצמי.
"אל תאשים את עצמך." השבתי לו. "כך הטבע, או אלהים, תיכנן את המוח של כולנו. בעל חיים, שגדל באזור השורץ חיות טרף, כמעט תמיד יפתח אופי זהיר, הרבה יותר מבעל חיים, שגדל באזור בטוח לחלוטין."
"אתה חוזר ומסביר לי, מה קורה אצל חיות היער, אבל אני לא איילה ולא שפן. אני בן אדם אינטלגנטי, בוגר אוניברסיטה, שלא חי ביערות עד ולא גר ביערות הקרן הקיימת. אני גר בתל אביב, שם גרים בני אדם ולידם חיים כלבים, חתולים ומקקים ולא חיות טרף."
"אתה צודק. אתה לא איילה ולא שפן, וגם אני לא, אך כולנו נושאים בגופנו את האינסטינקטים הקדמוניים של אבות אבותינו. מאז שהתרבות האנושית החלה להתפתח, לפני כעשרת אלפים שנה, למדנו לשלוט על חלק מהאינסטינקטים הקדמוניים שלנו. לדוגמה, רוב רובם של הגברים לא אונסים נשים, המעוררות בהם את יצר המין. הם מחזרים אחריהן ומקיימים יחסי מין בהסכמה ובפרטיות. כאשר אנו רעבים, אנו לא גונבים מזון מחנויות ומטפסים על עץ לאכול. אנו קונים ירקות בחנות וכשחוזרים לביתנו אנו מנקים אותם, עורכים את השולחן, רוחצים ידים ורק אז אוכלים בצורה תרבותית. לעומת מספר אינסטינקטים ששונו בעקבות החינוך והתרבות, אינסטינקט ההשרדות כמעט ולא השתנה. כאשר אנו קולטים סכנה, או כאשר אנו מצפים למצב מסוכן, גופנו מחליף מיד מהלכים: ממהלך רוגע למהלך חרום."
"האם אני יכול ללמוד לשלוט על אינסטינקט ההשרדות? האם אתה יכל לעזור לי לפתח עור עבה כמו של פיל, כך שלא אפחד יותר מכל הערה של אבי או של הבוס?" שאל ירון בהתרסה.

בדרכי לביתי, שאלתי את עצמי: "האם ירון יהיה באמת מאושר, לו היה לו עור של פיל?… עם עור של פיל, האם אשתו היתה ממשיכה לאהוב אותו?… האם הוא יהיה אב טוב לשני ילדיו כפי שהוא היום?… האם הוא היה ממשיך להנות מסרט מרגש ומספר טוב?… ובעצם, מה רע בעור עבה? הרי גם אנשים בעלי עור עבה, כמו פוליטיקאים או מנהלי חברות, מתחתנים ומולידים ילדים ובני משפחתם אוהבים אותם… אנשים בעלי עור עבה, נישאים כמעט תמיד לבני זוג בעלי עור דק. הם משלימים זה את זה… ומה יקרה לנשואיו של ירון, אם אם אצליח לעזור לו לפתח עור עבה?… האם אשתו, שהיא אישה חזקה ולעיתים גם מעט שתלטנית, תוכל להסתדר עם ירון, בעל האישיות החדשה?" תשובתי לעצמי היתה חד משמעית. "בשום אופן לא. גם טיפול זוגי ממושך יתקשה לאפשר לשני אנשים בעלי עור עבה לחיות חיים מאושרים יחדיו. הם ירבו לריב, או שהם יפתחו אדישות הדדית. אם כן, מה הפיתרון?… אולי עלי ללמד את ירון לפתח עור, הגמיש בעוביו?"

בפגישתנו הבאה, הסברתי לירון: "חשבתי הרבה על בקשתך, שאעזור לך לפתח עור של פיל. הגעתי למסקנה, שעליך לשמוח שאין לך עור כזה, כיוון שיש יתרונות וחסרונות לכל סוג עור. היתרון של עור דק הוא בכך, שהוא מקנה לבעליו רגישות חיובית לאנשים אחרים ולגרויי הסביבה. אנשים בעלי עור דק, יוצרים לרוב קשרים עמוקים ומשמעותיים עם בני משפחה ועם חברים. הם פחות פוגעים בזולתם, כי הם מכירים את כאב הפגיעה. בעלי עור דק עשויים להתרגש מנוף יפה, מפסל ומתמונה. החיסרון בעור דק הוא, שאנשים אלו נפגעים בנקל. לעומתם, אנשים בעלי עור עבה, פחות פגיעים. הם לרוב תופסים עמדות מפתח במשק, כמו הבוס שלך. לצערנו, הם לעיתים פוגעים בזולתם. אני מניח, שהם גם פחות מתרגשים מנוף של שקיעה, או מסרט עצוב. כיוון שאנו חיים בעידן טכנולוגי מתקדם, אולי הבחירה אינה בין עור עבה לעור דק, אלא בין עור בלתי גמיש בעוביו, לבין עור, שעוביו נשלט על ידי האדם עצמו: ברצונו העור נעשה דק וברצונו העור נעשה עבה."
"קניתי… קדימה, למד אותי לשלוט על עובי עורי." הצהיר ירון בהתרגשות.
לאחר תרגיל הרפיה, שנמשך כעשר דקות, המשכתי בשיטת הדמיון. "תדמיין ירון, שגופך מכוסה במעטפת מגן שקופה… כמו עור טבעי, רך וגמיש, אך מעט יותר עבה… מעטפת המגן עוטפת את גופך מכף רגל ועד ראש… מקנה תחושה של ביטחון פנימי… הגנה מפני לחצים חיצוניים… המעטפת שלך מאד מתוחכמת… היא שקופה…קלה… גמישה… וניתן לשלוט על עוביה… יש מצבים בהם תעדיף מעטפת דקה… כאשר אתה עם אשתך ועם ילדך… כאשר אתה קורא ספר או רואה סרט מרגש… אך ישנם מצבים בהם אתה תעדיף עור עבה, השומר עליך מפני פגיעה חיצונית… החיובי בשיטה היא, שאתה שולט בעובי המעטפת… כאשר אתה נושם נשימה עמוקה ומרגיעה, המעטפת מתנפחת… ככל שהמצב יותר מלחיץ, אתה זקוק ליותר נשימות מרגיעות, המנפחות את מעטפת המגן… ישנם אנשים הנוטים לשלוח חיצי לשון…משפט הפוגע בנו כמו חץ… אני אהיה שקט למספר דקות… בזמן זה, אני מציע שתזכר במקרה אחד או שנים, שקרו לך לאחרונה…. מקרים בהם מישהו שלח חיצי לשון שפגעו בך… אני מציע, שבשלב ראשון, תשחזר בדימיונך את המקרה כפי שהיה ואת תגובתך האורגינלית… בשלב השני, אתה תזהה את חיצי הלשון, תנשום נשימה עמוקה שתנפח את חליפת המגן שלך… בדימיונך, המשפט המעליב יפגע בחליפת המגן, יתפרק להברות ויתפורר… כיוון שהפעם תהיה רגוע, תוכל להגיב בדרך הנראית לך, כמתאימה ביותר למצב הנתון… אני מציע, שתחזור על התסריט החדש מספר פעמים… בכל פעם תדמיין סיומת אחרת… לפעמים שונה מקודמתה ולפעמים מוצלחת יותר… המטרה היא,להגיע לתגובה, הנראית לך כמתאימה ביותר לאישיותך ולמצב הנתון… כאשר תרגיש שאתה מרוצה מהתסריט החדש, תנשום נשימה עמוקה ותפקח את עיניך בחיוך." התבוננתי בפניו ובגופו של ירון במשך כחמשת הדקות, בהן הוא היה שרוי בעולם הדמיון. לעיתים פניו הביעו כאב ולעיתים חיוך של נצחון. כאשר הוא פקח את עיניו, פניו ניראו רגועות. הוא סיפר, שהוא שיחזר בדימיונו שני מצבים. בתסריט הראשון, הוא ראה את מנהל המפעל כועס עליו בנוכחות עובדים אחרים. מפיו של המנהל התעופפו חיצים חדים שכוונו לעברו. הוא נשם שלוש נשימות עמוקות, וראה את חיצי הלשון פוגעים בחליפת המגן שלו ומתפוררים. הוא ענה למנהל ברוגע, אך בתקיפות. הוא הסביר למנהל, שלא מקובל עליו טון דיבור כזה. אם יש לו הערה, הוא יכול לקרא לו לחדרו ולשוחח על כך ברוגע. בתסריט השני, ירון ראה את עצמו כנער בן 15, שאביו צועק עליו ומאשים אותו על כך שהוא מסתכל בטלויזיה במקום להתכונן למבחן. שוב ירון ניפח את חליפת המגן, נעץ מבט חודר בעיני אביו, דבר שבעבר לא העז לעשות, ובמשפטים קצרים הודיע לאביו, שנושא המבחן הוא ענינו האישי. אם הוא רוצה להכשל במבחן זו זכותו המלאה. הוא כבר לא ילד קטן המקבל הוראות מאביו. ירון דמיין שאביו נדהם מגישתו התקיפה, ובפעם הראשונה ביחסים ביניהם, האב השפיל את מבטו ועזב את החדר.
עודדתי את ירון על כך שהוא הצליח לדמיין את העור העבה ואת יכולתו להגיב לאביו ולמנהל המפעל בצורה כה חיובית ומכובדת, אך היה עלי להכינו גם לנסיגות. הסברתי לו, שמעטפת המגן החדשה, זקוקה להרבה שיפוצים ותירגולים. הנסיון והתירגול החוזר מקנה לנו ביטחון בתגובותינו. כדי לחזק את השגיו של ירון וכדי להתגבר על החששות מנסיגות, אמרתי לו, שאני מקווה שהשבוע המנהל יבקר אותו יותר פעמים מבעבר בנוכחות עובדים אחרים ואביו ינעץ בו מבטי ביקורת לעיתים קרובות. תחילה ירון הרגיש לא נוח מהמשאלה שהבעתי, אך הוא נירגע, לאחר שהזכרתי לו, "שכל מה שלא הורג אותנו, עשוי לחזק אותנו." ירון המשיך בטיפול.

בשנת 1991, בעת מלחמת המפרץ, התבקשתי על ידי הנהלת המרכז הרפואי תל אביב, בית החולים איכילוב, להכין קלטת הרפיה במטרה לעזור לעובדי בית החולים ולבני משפחתם וכן למאושפזים, להתמודד עם חרדות המלחמה. בעזרת תרומה, הקלטתי, שיכפלתי וחילקתי 1000 קלטות בשם: "חליפת המגן".
הקלטות זכו לתגובה מאד חיובית.

כיוון שרגישות יתר ופחדים חברתיים נובעים ממתח ומחרדה, הקשורים לצפיות שליליות המעלות את רמת הורמוני החרום, חשוב ביותר לאדם, החפץ להתמודד עם התופעות, להחשף תחילה לכל תרגילי ההרפיה המפורטים באתר. לפני תרגול הרפיה בפעם ראשונה בעזרת ההקלטות, חשוב לעיין בפרק: "הנחיות כלליות לתרגול הקלטות ההרפיה." עם הנסיון, כל אחד יתרגל את שיטות ההרפיה, המתאימות ביותר לאישיותו ולצורך המידי שהתעורר. טיפול עצמי בפחדים חברתיים, דומה לבניית סרט דמיוני, המתחיל בתרגיל הרפיה קצר וממשיך בדמיון, בו הציפיות השליליות מהמפגש עומדות להתגשם. במידה ודמיינו ביקורת תוקפנית כלפינו, עלינו לראות את עצמנו עטופים בחליפת מגן, השומרת עלינו מפני חיצי לשון, המאפשרים התמודדות חיובית ותקיפה כלפי האדם הביקורתי. במידה ודמיינו את עצמנו מתנהגים במפגש החברתי בצורה לא נאה, ניתן לשנות את התסריט ולראות את עצמנו מתנהגים בצורה החיובית ביותר. במקרה והטיפול העצמי לא ישא פירות, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי.