חרדת טיסה, הינה תופעה מאד נפוצה. אין ספק, שהעובדה שבכל פעם שקורית תאונה אוירית חריגה, תמונות מתפרסמות בהרחבה בעתונים ובטלוויזיה בכל העולם, תורמת להגברת התופעה. כמו כן, סרטי אימה, המתארים חבלה במטוסים, או חטיפתם על ידי טרוריסטים, מגבירים את הפחדים.

רוב החרדים לטוס מודעים לעובדה, שההסתברות הסטטיסטית להיפגע בתאונת דרכים, הינה הרבה יותר גבוהה מאשר להיפגע בעת טיסה. לדעתי, הסיבה ששיכנוע הגיוני לא תורם להתגבר על החרדה, נעוצה באמונה של הנהג, שהוא שולט על המכונית ובכוחו למנוע תאונה. הנוסעים הנילווים לנסיעה במכונית, בוטחים בכישוריו של הנהג לשלוט במכונית ולמנוע תאונה. בניגוד לזאת, תחושת החרדים מטיסה היא, שאם תהיה תקלה, הם עצמם לא שולטים על המטוס וסיכוייו של הטייס, לשלוט על המטוס ולהנחיתו בשלום, נמוכים מאד. הנסיון המקצועי מראה, שתחושות של אין אונים ושל חוסר שליטה, מעוררות חרדות ומולידות דחפים, להמנע ממצבים המעוררים תחושות אלו. בכדי להתגבר על פחדים ועל חרדות, ובכדי לגייס כוחות לעשות דברים מהם אנו חוששים, יש צורך להתגבר על תחושת האין אונים ועל תחושת חוסר השליטה. הדרך לכך היא על יד עריכת "תוכנית מגירה," כיצד לפעול במקרה שהחששות יתגשמו.

הספרות הפסיכולוגית, הדנה בטיפול בחרדות טיסה, לא מתמקדת בגורם החרדה, אלא רק בשיטות הטיפול בה. לאחר שחקרתי בקפידה את הסובלים מחרדות טיסה, לגבי הציפיות השליליות המטרידות אותם, מצאתי שניתן לחלקם לארבע קבוצות עיקריות:

– אנשים החרדים שמחבל ישתלט על המטוס.
– אנשים שחוו חויה מפחידה בעת טיסה, כמו כיס אויר או סופה קשה.
– אנשים החרדים ממקום צר וסגור כלומר, הם סובלים מקלסטרופוביה.
– אנשים החוששים שמא תחול תקלה במנוע והמטוס יצלול ויתרסק.

בפרק "הדמיון ככלי טיפולי" הוסבר, שישנם שני סוגי סכנות בחיי היום יום, על חלקן ניתן להתגבר בכחות אנושיים ועל חלקן הדבר בלתי אפשרי. אחת מהשיטות היעילות להתמודדות עצמית עם חרדות טיסה היא ישום שיטת הדמיון. על האדם המפחד מטיסה, להתיחס לפחדיו כאל סרט עלילתי, שהוא הבמאי שלו. עליו לדמיין סיום חיובי של הסרט על ידי כך שגיבור הסרט, שהוא האדם עצמו, מתגבר על הבעיה, תוך יישום שיטות אנושיות, או שיטות על אנושית. להלן שלוש דוגמאות של טיפול באנשים שסבלו מחרדת טיסה. בדוגמא הראשונה המטופלת הודרכה להתגבר על הבעיה בעזרת שיטות אנושיות ובשתי האחרות, המטופלים השתמשו בשיטות על אנושיות. מומלץ, שכל אדם החש בחרדה בעת טיסה או נימנע מטיסה עקב חרדה, יבדוק אם מתאים לו ליישם שיטות, הדומות לאלו המתוארות בהמשך.

תאור מקרה
שרה בת 35, חייבת לטוס לחו"ל מספר פעמים בשנה עקב עבודתה. כשבוע לפני כל טיסה, היא סובלת מנדודי שינה, מכאבי ראש והיא חסרת סבלנות ביחסה לבעלה ולשני ילדיה. בעת הטיסה, ידיה ורגליה רועדות, היא אינה מוסגלת לקרוא או לאכול והיא רצה לשרותים לעיתים מאד קרובות. בפגישה הראשונה היא סיפרה, שפחדיה קשורים לציפיות, שמחבל ישתלט על המטוס ויפוצץ אותו. לשאלתי, האם היא יכולה לעשות משהו כדי להשתלט על המחבל, היא פרצה בצחוק עצבני והשיבה מידית: "אני פחדנית מטבעי, אני לא לוקחת סיכונים." לאחר שהסברתי לה את המשמעות האבולוציונית של כל אחד מתסמיני החרדה וכיצד הם עזרו לאדם הקדמון להתמודד כנגד טורפים, ומצד שני, עד כמה הם משבשים את התמודדותה עם הסכנה, הצעתי לה לדמיין, שהיא במאית של סרט והיא גם בתפקיד הגיבורה הראשית. אם היא מוכנה, אני אשמש כעוזר לבמאית. מאחר שהיא שיתפה פעולה, עודדתי אותה לעצום את עיניה ולדמיין סיום חיובי, בו הגיבורה מצליחה להשתלט על המחבל למרות שהוא חמוש והיא לא. הדגשתי לפניה, שיתרונה הגדול של גיבורת הסרט על המחבל הוא, שהיא יותר חכמה ממנו, ויש לה זמן לתכנן את התמודדותה. לאחר עידוד נוסף מצידי, היא החלה לדבר: "אני רואה את עצמי יושבת במטוס וגבר גבוה ושרירי עומד לידי. הוא מחזיק בידו אקדח ומאיים על הנוסעים. אף אחד לא זז ממקומו. כולם מפחדים. לאחר כמחצית השעה, אני רומזת למחבל שאני חייבת ללכת לשרותים. הוא מסמן לי שזה בסדר מצידו. אני מחביאה בכף ידי בקבוק בושם קטן ובעת שאני עומדת לידו אני מתיזה ספרי של בושם על עיניו. הוא מופתע וממהר לשפשף את עיניו הצורבות. מיד שני גברים משתלטים עליו." שרה פקחה את עיניה בחיוך של ניצחון. בסיום הפגישה, בקשתי ממנה, שעד לפגישתנו הבאה, היא תדמיין מספר תסריטים שונים, שבכל אחד מהם מחבל משתלט על מטוס והיא מצליחה להערים עליו בשיטות רב גווניות. במהלך מספר פגישות, שרה הודרכה לשכלל את התסריטים שהיא דמיינה. במקביל, היא למדה ליישם תרגילי הרפיה שונים ותרגלה הרפיה בעזרת תקליטורים. שרה דיווחה, שפחדיה לא נעלמו כליל, אך בכל פעם שהיא חשה בפחד לפני טיסה או במהלכו, היא דמיינה גורמי סכנה שונים וכיצד היא מתמודדת איתם בצורה חיובית. לכל הטיסות הבאות היא לקחה איתה בקבוק בושם ונגן תקליטורים קטן, שבתוכו היה תקליטור הרפיה.

תאור מקרה
יגאל עובד כמהנדס אלקטרוניקה בחברה גדולה. עקב תפקידו עליו לטוס לאירופה לעתים קרובות. לדבריו, "כל טיסה מקצרת את חיי." מספר ימים לפני כל טיסה הסיוט של יגאל מתחיל: בלילות שנתו מוטרדת וחלומות בעתה, בהם הוא רואה מטוסים מתפוצצים ושאר תאונות מחרידות. במהלך הטיסה הוא לוקח כדורי הרגעה, שלא עוזרים לו הרבה. כאשר הוא מגיע למחוז חפצו הוא מותש. בקיצור, יגאל סובל מאד בטיסותיו השכיחות.

יגאל פנה לטיפול מספר ימים לפני טיסתו הבאה. ביקשתי מימנו לספר לי, מתי החלו חרדות הטיסה שלו, אך הוא לא הצליח לזכור פרטים. לכן הצעתי לו לעצום את עיניו ולדמיין שראשו פועל כמו מכשיר וידאו משוכלל. הוא יכול להקרין סרטים מהעבר, ולערוך אותם כרצונו. בקשתי שיעלה מהארכיון שבראשו, את הסליל עליו רשום "חרדות טיסה." עליו להפעיל את הקלטת, ולתאר לפני את המראות החולפים לנגד עיניו. יגאל התרווח על הכורסה שבחדר עבודתי, ובעיניים עצומות החל לדבר: "לאחר סיום הלימודים באוניברסיטה, במסגרת עבודתי היה עלי לטוס אחת לחודש לתורכיה כדי להדריך צוות בהפעלת מכונה מסובכת… אני נזכר במשהו מצמרר… אני זוכר שבאחת מהטיסות… זה היה ממש נורא…לפתע החלו כיסי אויר והמטוס הטלטל למעלה ולמטה. חפצים התעופפו לכל עבר. אנשים צרחו באימה. אני חושב שכל פחדי הטיסה שלי התחיל מאז."

"זו היתה חוויה מאד מפחידה" אמרתי בקול רך. "כל אדם במצבך היה עלול לפתח פחדים מטיסות. העובדה שהמשכת לטוס פעמים רבות נוספות, למרות החוויה הקשה שעברת, מרמזת על הכוחות הפנימיים החזקים שלך."

החלטתי לעזור ליגאל בדרך ההומור. ביקשתי מיגאל לפקוח עיניים ופתחתי בהסבר: "אחת מהשיטות היעילות ביותר לשם התמודדות עם פחדים וחרדות היא שיטת ההומור. אנו מוצאים בקרב כל התרבויות ובמהלך כל ההיסטוריה האנושית סיפורים ואגדות עם, המתארים אדם חלש וקטן המנצח אנשים חזקים ממנו בעזרת הומור. אחת מהדוגמאות היפות ביותר לשימוש בשיטה זו בסרטים, בוצעה על ידי צ'רלי צ'פלין. הצופים מזדהים עם הנווד הקטן והחלש, המתגבר על כל תלאותיו בעזרת חוש הומור".

"אני מאד אוהב את סרטי צ'רלי צ'פלין." יגאל אמר. "אני זוכר את הסרט הדיקטטור הגדול, בו מתמודד הנווד הקטן כנגד היטלר בעזרת הומור. ראיתי את הסרט מספר פעמים." "אם אתה זוכר." המשכתי בהסברי "הקטע הראשון של הסרט הדיקטטור הגדול, מתאר את חרדותיו של הנווד בעת טיסה במטוס. תחילה, הנווד והטייס מתהפכים באויר ודברים מאד משעשעים קורים להם. לאחר מכן המטוס נוחת ומתרסק, אך הם ניצלים. למרות שזו עלולה היתה להיות חוויה מפחידה, הצופים צוחקים ונהנים. אני מציע שתנסה להיות במאי של סרט בסגנון צ'רלי צ'פלין. הסרט הדמיוני מתאר חוויות משעשעות בעקבות כיסי אויר. אתה תשמש בסרט זה גם כבמאי וגם כגיבור הראשי. אני אמלא תפקיד של עוזר במאי, המיעץ לבמאי, מפעם לפעם."

בקשתי מיגאל לשוב ולעצום את עיניו, ולתאר בפני את התסריט ההיתולי שהוא מדמיין. הוא החל לדבר: "אני טס לתורכיה… יום חורף קר… השמיים מאד מעוננים ובחוץ רוח חזקה…. המטוס מטלטל ברוח…. אני מרגיש מעט בחילה…. הנוסע שלידי ניראה צהוב…. כנראה שעומד להקיא… אני מתפלל שהוא לא יקיא עלי… פתאום אנו צונחים מטה בעקבות כיס אויר… חפצים מתחילים לעוף לכל העברים." "על תשכח שזה אמור להיות סרט מצחיק." הערתי לו.
"זה בסדר אל תדאג, אני מתחיל לפתח את הרעיון." הוא עונה לי בחיוך שובב. "לידי יושבת גברת שמנה עם חזה ענק… אני רואה ספל מיץ המלא על גדותיו, מתעופף מהמגש, ונוחת ישר על ראשה… המיץ נוזל לתוך המחשוף… זה ניראה כמו נחל שזורם במהירות רבה בין שני הרים גדולים… עכשו המים זורמים לאורך שתי רגליה, ויוצרים שלולית על ריצפת המטוס… זה ניראה נורא מצחיק… עיתון מתעופף במטוס כמו ציפור גדולה… הוא מכסה את פניו של הגבר היושב לידי… הרוח החזקה מדביקה את העיתון על פניו… הוא נראה כמו מפלצת ענקית… ככל שהוא משתדל להסיר את העתון מפניו, העתון נצמד יותר חזק… המזוודה של האשה השמנה נופלת. כל התוכן מתפזר ומתעופף בחלל המטוס… חזיה ענקית עפה ברוח… היא רוקדת בלט כמו בסרט "פנטזיה" של וולט דיסני… אני מרגיש כאילו אני צופה בסרט מצחיק… הרגשה מאד מוזרה… הכי נחמד זו התחושה שאני לא מפחד… אני כאילו שולט במצב…. אני הבמאי… מה עוד לא עשיתי?….עדיין לא העפתי עוגות בפנים של אנשים, כמו בסרטים המצחיקים של צ'רלי צ'פלין… טוב אני אוהב עוגות תות שדה… נזמין עוגת קצפת עם תות שדה ונעיף אותה בחלל המטוס… היא נמרחת על פרצופים שונים גם על שלי… אני מלקק את הקצפת, ומכניס תות אדום ועסיסי לפי… זה טעים מאד… האישה השמנה שלידי זוללת קצפת במלא פיה… חושבת שאף אחד לא רואה זאת."

בשלב זה החלטתי לשנות את שיטת הטיפול. הצעתי ליגאל לשנות את התסריט מהומור למדע בדיוני. "כיועץ לבמאי אני מציע שתמשיך את הסרט הדמיוני, אך הפעם תאפשר לגיבור הסרט להשתמש בשיטות על אנושיות כדי להציל את המטוס ואת נוסעיו." יגאל קלט את הכיוון החדש, ובשמחה רבה המשיך את הסרט הדמיוני. "הפעם אני נהפך לסופר מן… אני רואה את עצמי מזנק מהמטוס החוצה… אני נהנה לעוף מסביב למטוס, ולהפחיד מעט את האשה השמנה… אני עף מתחת למטוס ומחזיק בו בכח כדי ליצבו… כאשר אנו מתקרבים לשדה אני עוזר להנחיתו בשלום וכל הנוסעים מודים לי על שהצלתי את חייהם."

יגאל פקח את עיניו בחיוך ואמר: "השתעשעתי כמו ילד קטן. במקום לפחד מהטיסה צחקתי ונהניתי." בזמן שנותר לנו, הדרכתי את יגאל במספר תרגילי הרפיה יסודיים, וביקשתי ממנו להקשיב לתקליטור הרפיה פעמיים ביום עד למועד הטיסה. לאחר שובו לישראל, התקשר אלי יגאל טלפונית וסיפר, שהוא נהנה מהטיסה כפי שלא נהנה מטיסות במשך שנים רבות.

תאור מקרה
רינה בת 50 מעולם לא טסה, אך מאחר שלפני כשנה בנה עבר עם משפחתו לארה"ב, היא החליטה שעליה להתגבר על פחדיה מטיסה ולכן פנתה ליעוץ. בפגישה הראשונה התברר לי, שהיא סובלת מקלסטרופוביה. היא מעולם לא טיילה בתוך מערה והיא נמנעת ממעליות ככל האפשר. רינה לא זכרה כל חוויה מפחידה שקרתה לה במקום סגור. לדבריה, מגיל צעיר היא נמנעת מלהכנס למקומות סגורים וצרים.

המשכתי בהסבר תאורטי: "בני אדם שונים זה מזה בתכונותיהם הגנטיות. ישנם אנשים, המגלים נטיה מגיל צעיר להמנע ממקומות סגורים, יש המפחדים ממקומות גבוהים ויש המפחדים ממקומות פתוחים. מבחינה אבולוציונית, הנטיה להמנע ממקומות שונים תרמה להשרדותם של אבות אבותינו הקדמוניים. הבעיה איתך, רינה, שמבחינה גנטית, את שייכת לאנשים, שבעבר הרחוק נימלטו מטורף בשטח פתוח כמו צבי ולכן מקומות סגורים מפחידים אותך. מכיוון שאין לצפות לטורף שירוץ אחריך במטוס, המטוס הצר אינו מהווה כל סכנה עבורך. המסקנה היא, שעליך ללמוד שיטות פסיכולוגיות שונות, המכוונות להוריד ממסך המחשב שבראשך את תוכנת הישרדות המיושנת והלא מתאימה לעידן המודרני."

רינה גילתה נכונות ללמוד לשלוט על חרדותיה. הצעתי לה לעצום עיניים ולעצב בדמיונה מטוס, שבו היא עשויה לחוש בנוחיות. לאחר מחשבה קצרה היא השיבה, "אני רואה בדמיוני מטוס שקוף. השמיים מסביב כחולים ויפים ואני רואה את הים מתחתי ואוניות שטות בו. התמונה מקסימה ואני כלל וכלל לא חשה בפחד." נפגשנו מספר פעמים נוספות, בהן רינה הודרכה לדמיין, שהיא טסה במטוסים שעוצבו על ידה בצורה שהם לא עוררו בה פחד. לעיתים המטוסים בהם היא טסה היו שקופים ולעיתים הם היו מאד רחבים ומפוארים. במקביל, רינה למדה להפחית את רמת החרדה בעזרת תירגול מגוון שיטות הרפיה והאזנה לתקליטור הרפיה. כאשר היא חשה שפחדיה מטיסות פחתו, היא נאותה לטוס ולבקר את בנה בארה"ב. כאשר היא חזרה, היא ספרה, ששבוע לפני הטיסה, כל ערב היא דמיינה שהיא טסה לארה"ב במטוס שקוף ורחב. בשדה התעופה, בעת שהם חיכו לטיסה, היא האזינה לתקליטור ההרפיה והמשיכה לפנטז טיסה נעימה במגוון אפשרויות. כאשר המטוס המריא, היא נכנסה למספר דקות למתח, אך היא הצליחה לשלוט על החרדה בעזרת נשימות מרגיעות. בעת הטיסה היא היתה רגועה ויכלה לקרא ולצפות בסרט. היא אפילו נרדמה למספר שעות, תוך כדי האזנה לתקליטור ההרפיה. לקראת הנחיתה, שוב רמת המתח עלתה, אך מספר נשימות מרגיעות הקלו עליה. הטיסה חזרה לישראל היתה הרבה יותר קלה. היא הצהירה, שהיא ובעלה מתכננים טיול לארופה בעוד מספר חודשים.

כיוון שחרדת טיסה היא תופעה הקשורה לציפיות שליליות, המעלות את רמת הורמוני החרום, חשוב ביותר לאדם החפץ להתמודד עם התופעה, להחשף תחילה לכל תרגילי ההרפיה המפורטים באתר. לפני תרגול הרפיה בפעם ראשונה בעזרת ההקלטות, חשוב לעיין בפרק: "הנחיות כלליות לתרגול הקלטות ההרפיה." עם הנסיון, כל אחד יתרגל את שיטות ההרפיה, המתאימות ביותר לאישיותו ולצורך המידי שהתעורר. הטיפול העצמי בחרדת טיסה נחלק לשלושה שלבים: השלב הראשון מתבסס על שליטה בשיטות הרפיה שונות. השלב השני הוא בנית תסריט, בו האדם מדמיין שהציפיות השליליות עומדות להתגשם. השלב האחרון הוא הסיום החיובי של התסריט, בו האדם מדמיין שהבעיה נפתרה, או בעזרת שימוש בשיטות אנושיות או בעזרת שיטות על אנושיות. במידה והטיפול העצמי לא ישא פירות, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי.