כל הפסיכיאטרים מתיחסים לחרדה חברתית כאל הפרעה נפשית, שהסובלים ממנה זקוקים לתרופות הרגעה. לצערי, גם רוב רובם של הפסיכולוגים מתיחסים לחרדה חברתית כאל בעיה נפשית. גישתי הטיפולית שונה לחלוטין, כיוון שהיא משלבת שני ענפי פסיכולוגיה: פסיכולוגיה חיובית ופסיכולוגיה אבולוציונית. אני מתיחס לכל תסמיני החרדה כאל תוכנת מחשב חיובית, שאלוהים או האבולוציה יצרו במוחם של כל בני האדם בעולם וזו במטרה לתרום להישרדותם בעת שחיו ביערות העד. בהתאם לגישה זו, חרדה חברתית הינה נטייה לזהירות יתר מתחרות חברתית. (מומלץ לקרוא באתר את הפרקים: "פסיכולוגיה אבולוציונית" ו"זהירות יתר נועזות יתר").

בני האדם שייכים לקבוצת החיות החברתיות. לכל החיות החברתיות יש מעין תוכנת מחשב במוחם בשם מדרג חברתי. תוכנה זו אחראית על נטיה לתחרותיות.  בתקופת האדם הקדמון, גברים בעלי המדרג הגבוה ביותר היו המנהיגים (אלפא) שזכו ליותר מזון ויותר נשים חיזרו אחריהם. בעלי מדרג ממוצע נהגו להתמודד זה בזה במטרה להעלות את המדרג שלהם. בעלי המדרג הנמוך, חלקם המשיכו בהתמודדות  וחלקם החליטו, לעיתים באופן תת הכרתי, להמנע מכל תחרות, מחשש שמא ייפגעו פיזית בעת המאבק.  בעבר הרחוק, המדרג החברתי אצל גברים היה בנושאים הקשורים לרוב בכישרון לציד, כולל ריצה מהירה, ודיוק בשימוש בכלי ציד שהיו אופייניים לתקופתם. נשים התמודדו על יכולתן ללקט יותר פירות.   בחברה המודרנית, אנו עדיין נושאים את הגנים של תחרות המדרג החברתי, אך כמובן, בכל חברה ההתמודדות היא בנושאים האופיינים לתרבותה כגון: הישגים בפוליטיקה, באומנות, במדע והצלחה כלכלית. בשונה מהאדם הקדמון, בתרבות המודרנית השיטות המיושמות במאבקי המדרג הן לרוב מילוליות שמטרתן להשפיל זה את זה.  בשפות שונות יצרו ביטויים שעולים בעוצמת השפלתם, לדוגמה: אתה לא מתאמץ מספיק, אתה עצלן, אתה טיפש, אתה אידיוט, אתה משוגע, אתה מנוול, אתה כלב, אתה חזיר, אתה חרא, אתה פוץ.

גם בחברה המודרנית, חלק מהאנשים החשים שמדרגם החברתי נמוך, נמנעים מתחרות המדרג, בכך שהם נמנעים מלהתבלט בחברה. לדוגמה, אלו שלומדים בבית ספר ואף באוניברסיטאות נמנעים מלהצביע בכתה, לעמוד ולדבר לפני הכתה או לכתוב על הלוח. חלקם לא סובל מתסמיני החרדה החברתית, כיוון שהם למדו להשלים עם מדרגם הנמוך כלומר, לקבל את עצמם.

במחקרים נמצא שרק כ12%  מאוכלסיית האדם המודרני חשים בתסמיני חרדה חברתית וחלקם הגדול הם נשים. בפרק "זהירות יתר נועזות יתר" מוסבר, שנשים באופיין נוטות לזהירות ברמה גבוהה יותר מגברים, לכן טבעי הדבר שהן תסבולנה יותר מגברים מתסמיני החרדה החברתית. בפרק בשם "תרומת דכאון להשרדות" מוסבר כיצד חלק מתסמיני הדיכאון הבאים תרמו אף הם לנסיגה מתחרות המדרג: חוסר בטחון, הערכה עצמית נמוכה, הימנעות מקשרים חברתיים והסתגרות בבית.

שלוש הסיבות הבאות, עלולות לגרום לאדם לחוש בחרדה חברתית:

נטיה גנטית. מבחינה גנטית 20% מהאנשים בעולם נוטים לזהירות יתר, הבאה לידי ביטוי בחרדות שונות כולל גם בחששות מפני כשלון בתחרות המדרג המכונה חרדה חברתית. נטיה זו הינה גנטית ולרוב הם ירשו זאת מאחד מהוריהם או מקרוב משפחתם. בפגישה הראשונה עם מטופל הסובל מחרדה חברתית, חשוב לברר מי מהוריו נוטה לזהירות יתר. חשוב להסביר למטופל, שנטיה זו הינה נורמלית והיתה חיובית במקורה, בכך שתרמה לאדם הקדמון להמנע מלהיפגע גופנית בעת מאבק כח עם המנהיג. למזלו הרב של המטופל, הטבע הבדיל בין נטיות תורשתיות שאין כל אפשרות לשנותן כמו צבע עור וצבע העיניים, לבין נטיות באישיות כזהירות ונועזות, שניתנות לשינוי בעקבות חינוך ותירגול. במהלך הטיפול, המטופל מודרך לקבל את עצמו כלא מושלם, כמו כל בני האדם, אך להשתדל להפחית את רמת הזהירות החברתית שלו ולהגביר את רמת הנועזות שלו.

ביקורת מהורה תוקפן. חלק מהסובלים מחרדה חברתית נולדו נועזים באופיים, אך כיוון שמגיל צעיר אחד מההורים נטה להתנהגות תקיפה ואף תוקפנית כלפיהם, הם הפנימו את הביקורתיות  ופיתחו ביקורת עצמית. כתוצאה מכך, נוצר דימוי עצמי שלילי.  במקביל, הם ציפו שאנשים אחרים יזהו בהם את אותן תכונות שליליות שההורה התיחס אליהן. במהלך הפגישות הראשונות עם מטופל כזה, הוא מודרך לדבר בדמיונו להורה הביקורתי, בעת שעינייו עצומות. עליו לשתפו ברגשותיו הכואבים כולל לבכות ולצעוק. לאחר שביטא את רגשותיו, הוא מודרך לדמיין מה ההורה היה עונה לו. המטופל מודרך להמשיך בשיחה הדמיונית בינו לבין ההורה, תוך הדרכתו להגיע בדמיונו לשיפור היחסים עם ההורה.  במידה וההורה התוקפן עדיין חי וממשיך להיות ביקורתי, עדיף לקיים תחילה את השיחה הדמיונית בינו לבין ההורה ולאחר מכן, לקיים מפגש טיפולי הכולל את שניהם למטרת שיפור היחסים.

ביקורת מהסביבה. ילדים שנולדו כבעלי נטיה לנועזות, לעיתים נטייתם עלולה להשתנות לכיוון של זהירות יתר ואף עלולים לפתח חרדות חברתיות. שינוי זה נובע בעקבות ביקורת מתמדת מצד בני כיתתם. בקרב כל החיות החברתיות קיימת נטיה גנטית לדחות את השונה מהממוצע. המטרה התת הכרתית היא לשמר את הגנים  המשותפים לבני קבוצתם, שבעיניהם נחשבים כחיוביים. הסיפור על ה"ברווזון המכוער" מדגים נטיה זו. ילדים רבים חשים דחיה מילדי כתתם עקב פגם גופני כגון: משקל עודף, גובה שונה מהממוצע, צבע עור שונה ואפילו מבעלי דת שונה. זכור לי שבעת היותי תלמיד בכיתה א', אחד מבני הכיתה היה מאד שמן. בההפסקות, בעת צאתנו למגרש המשחקים, בני הכיתה היו רצים אחריו ושרים בקול רם: שמן… שומן… שמנת…

 כאשר החרדה החברתית היא ברמה מאד קיצונית, האדם עלול לדמיין, שכל אדם שמסתכל עליו, מזהה בו תכונות אופי שליליות. לעיתים פחד ברמה מאד גבוהה, גורם לתסמיני חרדה קלסיים ולעיתים אף גורם לאדם להימנע כליל מלצאת מפתח ביתו. במהלך הפגישות הראשונות, אני מסביר למטופל, שאנו חיים במדינה דמוקרטית ולכן ישנה רשות מלאה לכל אדם לחשוב דברים שליליים על אנשים אחרים. בדמיונו, הם חושבים עליו דברים שליליים, ולכן מותר גם לו לחשוב עליהם דברים שליליים.  

במהלך הטיפול, המטופל מקבל בהדרגה שעורי בית בכיוונים הבאים:

1. כאשר המטופל הולך ברחוב, ובדמיונו האדם ממולו חושב עליו דברים שליליים, עליו לבחון את הופעתו החיצונית של האדם האחר ולזהות דברים הניראים לו כלא יפים כגון: גובה שונה מהממוצע, שיער לא יפה ובגדים לא יפים. עליו לחשוב על אופיו של האדם השני ולדמיין דברים שליליים כגון: הוא טיפש, רשע ולא חברותי. חשוב ביותר, שהמטופל יחשוב מחשבות שליליות על אנשים אחרים רק בעת שנדמה לו שהם חושבים עליו דברים שליליים. בחזרו לביתו, עליו לרשום מה הוא דמיין שאנשים חשבו עליו ומה הוא חשב עליהם. על המטופל להביא זאת לפגישה הבאה.

2. כאשר המטופל הולך ברחוב, ובדמיונו האדם ממולו חושב עליו דברים שליליים, חשוב שיתבונן באדם שממולו ויבחן מה כן יפה בהופעתו החיצונית. בשלב נוסף, עליו לדמיין מה ניראה לו יפה באישיותו של השני. בשובו לביתו, עליו לרשום מה היו הדברים החיוביים שהוא הבחין באדם ממולו או שדמיין זאת. על המטופל להביא זאת לפגישה הבאה.

3. המטופל מתבקש להסתכל על עצמו בראי גדול שבביתו, ולבחון את גופו מכף רגל ועד ראש. עליו לרשום כל איבר בגופו הנראה לו נאה או סביר לחלוטין ולהביא זאת לפגישה הבאה.

4. המטופל מתבקש לעשות בביתו רשימה של כל תכונות האופי שלו הניראות לו כחיוביות ואפילו ברמה נמוכה. כולל רמת הכישורים האינטלקטואליים, לדוגמה: בחשבון, בספרות, באומנות, במחשבים ובמדע וכן כל תכונות האופי החיוביות, לדוגמה: יחסיו לבני משפחתו, כישורים חברתיים ואף יחסיו עם שכנים או זרים. על המטופל להביא זאת לפגישה הבאה.

5. המטופל מתבקש כל לילה לפני לכתו לישון, לרשום שלושה דברים שגרמו לו לתחושה נעימה. עליו לרשום אפילו דברים זעירים כגון: טיילתי לבד בחוץ ומזג האויר היה מאד נעים, ראיתי פרח יפה, דברתי דקה עם חבר והיתה שיחה נעימה. על המטופל להביא זאת לכל אחת מהפגישות הבאות.

כל מטופל הסובל מחרדה חברתית מתבקש לרשום ביומן יומי בכל פעם שמתעוררת בו מחשבה הקשורה לביקורת חברתית וכמובן גם אם מישהו היה ביקורתי כלפיו בצורה פוגעת, מה המשפט שהוא חושש שעלולים להגיד לו או שאמרו לו.  בפגישה הטיפולית המטופל מודרך לדמיין איך היה יכול להגיב בתקיפות ולא בתוקפנות בהתאם למשפט המשפיל לו היה מדמיין שמישהו בעתיד יחשוב עליו כך או יפגע בו מילולית. אם לדוגמה הוא עשה שגיאה וחבר לכיתה ביקר אותו בצורה תוקפנית ומעליבה כמו "אתה אידיוט" עליו לדמיין שהוא מגיב: "אתה צודק, עשיתי שגיאה, אך הדרך שאתה מבקר אותי היא מאד תוקפנית ולא מתאימה לתרבות שלנו". אם המטופל חש שהביקורת עליו אינה מוצדקת, אך תוקפנית ומעליבה עליו להגיב: "דעתך שונה מדעתי וזכותך לחשוב עלי מה שאתה רוצה, כשם שזכותי לחשוב עליך מה שאני רוצה, אך הדרך שאתה מבקר אותי היא מאד תוקפנית ולא מתאימה לתרבות שלנו". לרוב המטופל מודרך בשיטת משחק תפקידים בו המטפל אומר לו משפט שהוא מקבל אותו כביקורת כלפיו ועליו להגיב בדרך תקיפה ולא תוקפנית. אם המטופל עדיין גר עם הוריו אני משתף אותם בפגישות, כיוון שלדעתי הם יכולים להמשיך להדריכו בדרך זו גם לאחר שהטיפול יסתיים.