פרק זה נכתב בעקבות פניתה של אם ליעץ לה איך להתמודד עם התפרצויות זעם שלה כלפי שני ילדיה.

שלום ד"ר אליצור.
אני נהנית מאד מהאתר וגם מהקלטות ההרפיה שלך. רציתי להתיעץ איתך בנושא כעס: גדלתי בבית עם אם הנוטה להתפרצויות זעם רבות. אני משתדלת להיות אם אוהבת ומשקיעה בילדי. כל האנשים סביבי סבורים שאני "אם השנה". העובדה שאני משקיעה בהם כפי שלא השקיעו בי אכן נכונה, אבל לעיתים קרובות אני מאבדת את סבלנותי וצועקת הרבה. אמנם בלי קללות, השפלות, פגיעות ואלימות כפי שאני גדלתי, אבל קשה לי לשלוט בכעס. לפעמים תוך כדי הכעס וההתפרצות, אפילו עולה בי השאלה: למה אני כל כך כועסת??? ואז אני מפסיקה. הלואי והייתי יכולה לשאול את עצמי לפני שאני צועקת. זה כל כך אוטומטי ובלתי נשלט. תמיד חלמתי שכאמא אגדל את ילדי בבית רגוע שידברו בו בשקט. אכן יש חיבה ואהבה רבה- אבל הטונים גבוהים מאד. כמעט תמיד יש צעקות בבית. הייתי רוצה לומר את אותו הדבר רק בשקט וברוגע. אשמח לעצתך. טל

לטל שלום רב.
קשה לדעת אם התפרצויות הכעס שלך נובעות מהגנים שקיבלת מאימך, או שהם חיקוי של התנהגות אימך, אך בצורה מופחתת. אנשים, שאחד מהוריהם היה תוקפן, נחלקים לשתי קבוצות: חלקם מחקים את ההורה התוקפן בעת שהם מתיחסים לבני משפחתם. חלקם אומרים לעצמם, אני לעולם לא אתנהג עם בני משפחתי כשם שההורה התוקפן התנהג. ניראה לי שאת באמצע בין שניהם. יש לך יותר בלמים מאשר לאימך, אך קשה לך להתאפק. להלן מספר שיטות לשליטה עצמית, בעת שחשים שלחץ הדם עולה ועומדים להתפרץ: – לקחת מיד נשימה עמוקה, לעצור את האויר לכמה שניות ולנשוף החוצה באיטיות. אני מסביר את השיטה באתר, בפרק שיטות הרפיה. היא נקראת "הנשימות המרגיעות". נשימות אלו מגבירות את רמת החמצן במח וזה עוזר לשליטה העצמית.

– לקחת נשימה עמוקה, לעצור נשימה תוך כיווץ פלג הגוף התחתון בכל הכח ולנשוף בהדרגה, תוך שיחרור השרירים המכווצים. את יכולה להתאמן מול ראי ולעשות זאת מבלי שהילד עליו את כועסת ישים לב שאת נושמת עמוק ומכווצת אברים.

– לחייך באופן מלאכותי. בעת שאנו מחייכים, לחץ הדם יורד ורמת הורמוני החרום הגורמים להתפרצות כעס יורדת. את יכולה לסובב את הפנים לצד שני, כך שהילד שהרגיז אותך לא יראה שאת מחייכת.

יש להבדיל בין ביטוי כעס בצורה תקיפה וחיובית לבין ביטוי כעס בצורה תוקפנית וביקורתית שזה כמובן שלילי. אני ממליץ, שבכל פעם שאת מבטאת כעס בצורה תוקפנית וביקורתית, תכתבי ביומן את הסיבה להתפרצות והדרך השלילית שהכעס בא לידי ביטוי. מתחת לזאת, תכתבי איך היית רוצה לבטא את הכעס בצורה תקיפה וחיובית, בעת שהגורם שעורר את כעסך יופיע שוב. המסקנה היא, שכל התפרצות שלילית עשויה לשמש לך כהזדמנות להפקת לקחים. חשוב ביותר שתשלימי עם העובדה, שהשינוי יהיה איטי והדרגתי. לפעמים תצליחי לנשום עמוק או לחייך במקום להתפרץ ולפעמים תכשלי, אך חשוב שלא תכעסי ולא תתאכזבי מעצמך אלא תפיקי מסקנות. כל טוב ובהצלחה ד"ר ברוך אליצור

שלום ד"ר אליצור.
כעצתך ניהלתי יומן ועשיתי גם נשימות עמוקות. להלן מספר דברים שרשמתי:

– תפסתי את בני מקלף את הבננה האחרונה במטרה להקפיא אותה, כאשר ארוחת הערב היתה מוכנה. כיוון שהמקפיא מפוצץ, חטפתי עליו קריזה והוא סגר חלון כדי שהשכנים לא ישמעו. בפעם הבאה שהוא יעשה דבר דומה, אשתדל לנשום עמוקות ולדבר איתו בשקט.

– בתי אמרה בפעם המאה: "נכון שאני לא צריכה את האנטיביוטיקה?" היו לנו כבר שיחות על זה והבהרתי לה שעדיין עליה לקחת. חייכתי והצלחתי לא להתפרץ.

– ״אמא אני לא מוצאת את מברשת השיניים״ בתי צרחה שוב ושוב. לא היה לי כוח ורציתי שתישן כבר. אבל נשמתי עמוקות והלכתי לעזור לה. לא מצאנו את המברשת. שאלתי את בני, הוא התוודה שאתמול לאחר שהם רבו, הוא החביא את מברשת השיניים שלה. ( הוא מקנא שזו מברשת עם חתול למרות שהיא לא מתאימה לגילו, לדברי רופאת השיניים) לדבריו הוא החביא את המברשת סמוך לצינור ניקוז והיא נפלה למטה. בתי צרחה בטרוף והתחשק לי לצרוח עליו, אבל רק אמרתי לו שלא מתאים לעשות כך אך גם שיבחתי אותו כי הוא לפחות אמר את האמת. נראה לי שהוא ידע שזה לא בסדר מה שהוא עשה.

– בערב, שעת הסיפור לבתיתי היתה באיחור של 40 דקות, מכיוון שהיא מרחה את ארוחת הערב. היא התעקשה שאקרא לה שני סיפורים. כמעט והתפרצתי, אך נשמתי עמוקות ונרגעתי.

– נכנסתי לחדרה של בתי וכרגיל הוא היה הפוך ברמות שלא ניתן להכנס אליו. זעמתי ותבעתי ממנה לסדר חלק מהצעצועים. היא צרחה שזה החדר שלה וזכותה לא לסדר אותו. הקצתי לה 5 דקות לסדר חלק מהצעצועים והיא עשתה זאת.

– הילדים מתבקשים לפנות את כלי האוכל שלהם ולנגב את השולחן בסוף כל ארוחה. זו הזדמנות מעולה בשבילם לירוק על הרצפה לקלל זה את זו ולהכחיש ולומר "רק קיללתי את הסכין." הייתי חסרת סבלנות. בפעם הבאה אשתדל לנשום עמוקות ובעדינות תקיפה לבקש שיסדרו את הכלים שלהם לאחר האוכל.

– אני רואה שבני שחזר מבית הספר אוכל ממתק לפני ארוחת הצהריים. הוא יודע שאסור לו. תפסתי אותו על חם. הוא מכחיש בהתחלה, אבל כיוון שהעובדות מדברות בעד עצמן הוא מתוודה. אני אומרת שאני הולכת לנוח. אני נכנסת למיטה בשקט. לא צעקתי עליו כיוון שנשמתי עמוקות.

לטל שלום רב.
את יכולה להיות גאה בעצמך שהצלחת, במספר מקרים רב, לשלוט על הכעס בעזרת נשימות עמוקות. לא ציפיתי לשינויים כה מהירים לאחר שבוע אחד. בקשר לסידור החדר של הבת. אני נוהג לומר לשני הנכדים הקטנים שלנו, שלעיתים ישנים בדירתנו, שאם הם משאירים צעצועים על הריצפה סימן שהם לא צריכים אותם ולכן אני יכול לסלקם. מיד הם קופצים ומסדרים את החדר בצורה יפה. את יכולה לנסות אותה שיטה או לנסות שיטה אחרת והיא, לקחת ארגז קרטון ולשים במקום גבוה, כך שהבת לא תוכל להגיע אליו. להגיד לה שבכל לילה, לאחר שהיא תלך לישון, את תשימי בארגז את כל הצעצועים או את הבגדים שהיא השאירה על הריצפה וזה ישאר שם שבוע. לאחר שבוע תשאלי אותה אם היא רוצה חזרה את הדברים ששמת בארגז, או שאת יכולה לזרוק הכל לפח הזבל וכל זאת בחיוך ובחיבוק. דבר נוסף, כאשר את מבקשת מהילדים לעשות משהו, במקום לתת פקודה בכעס, להגיד להם שזה יעשה לך הרגשה מאד טובה אם הם יבצעו את בקשתך. אם הם עושים זאת, חבקי אותם ותגידי שוב עד כמה זה גרם לך הרגשה טובה. אני ממליץ שתמשיכי לכתוב את היומן ותפיקי מסקנות מכל התפרצות כעס קיצונית . כל טוב, ד"ר אליצור