באתר  mako   בריאות  ניר יהודאי פירסם מאמר בשם: "כואב לי הראש, יש לי סרטן, אני הולכת למות." זהו סעיף הפתיחה של המאמר: "אתם דואגים על כל דבר שקורה בגוף שלכם, מדמיינים שזה הסוף שלכם לא מעט פעמים ולא ממש מאמינים לרופא שאומר שאין לכם כלום: היפוכנדריה, מכירים? אז מה זה באמת, למה זה קורה ואיך אפשר לטפל בזה? האנשים הללו ידועים בתרבות הפופולרית בתור "היפוכונדרים."  בניגוד לאופן בו היא מוצגת לעתים בטלוויזיה, היפוכונדריה אינה נושא מבדר כלל. זו הפרעה נפשית של ממש הגורמת לאנשים הלוקים בה לסבל אמיתי."

 בהמשך המאמר, מוצגות גישתם של מספר אנשי מקצוע בנושא ההיפוכונדריה וכן גם גישתי התאורטית והטיפולית.

ד"ר ברוך אליצור, פסיכולוג רפואי ונשיא עמותת "נתינה מהלב", נוקט גישה אחרת להיפוכונדריה.
גישה זו נשענת על הנחות היסוד של הפסיכולוגיה האבולוציונית:
1. כל תכונה שמשותפת לרוב בני המין האנושי היא גנטית.
2. כל תכונה גנטית תרמה בעבר הרחוק להישרדות.
3. התכונות הגנטיות שתרמו להישרדותו של האדם הקדמון נשארו במאגר הגנטי של האדם המודרני (לצד תכונות גופניות ונפשיות שלא תרמו להישרדות).

הדמיון היא אחת התכונות הללו, שקיבלנו בתורשה. באמצעות דוגמא פשוטה, ד"ר אליצור ממחיש כיצד הדמיון תרם להישרדותם של אבות-אבותינו: "אדם ראה אתמול אריה ביער, הוא הולך לישון, מדמיין את האריה, את הסביבה, ומתכנן מה יעשה אם יתקל שוב באריה. מרגע שיש לו תוכנית, הוא נרגע".

אולם הדמיון יכול להיות גם חרב פיפיות ולפעול כנגדנו. תופעת ההיפוכונדריה משמשת דוגמא מובהקת לכך. בשל הקשר בין הנפש לגוף, ההיפוכונדריה עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. זאת מכיוון שבעתות חרדה מערכת החיסון מאיטה את פעילותה על מנת לסייע לגוף להפנות את מירב המשאבים להתמודדות נקודתית עם הסכנה. כשהסכנה חולפת, מערכת החיסון שבה לפעולתה במשנה מרץ על מנת לרפא את הגוף במידה ונפגע. זהו לב הפסיכו-סומטיקה: חקר ההשפעה של מתחים על הגוף.

הבעיה, כפי שמנסח אותה ד"ר אליצור, היא ש"בג'ונגל ההיתקלויות עם חיות טרף היו קצרות. התוכנה הנפלאה הזאת תוכננה להימשך 2-3 דקות. אצל האדם המודרני היא יכולה לפעול ימים על גבי ימים". במילים אחרות, אם אדם מפרש תחושה גופנית רגילה לגמרי כסימן למחלה איומה ונוראה, ובעקבות זאת הוא מוצף מחשבות חרדה טורדניות, העוסקות ללא הרף בסכנה הלא מציאותית הזאת, הוא מציב עצמו בסכנה מציאותית למדי של החלשת מערכת החיסון הגופנית שלו, מה שמותיר אותו חשוף יותר לנגיפים וחיידקים, ומכאן שפגיע יותר ללקות במחלה.

ההיפוכנדריה, לדברי ד"ר אליצור, היא, אם כך, "הפחד מהפחד. אתה מפחד שתהיה לך מחלה". לפי גישה זו ההיפוכונדריה כלל אינה הפרעה נפשית, ודאי לא באופן שבו מחלת הסכיזופרניה, שאינה נובעת מתכונות גנטיות, היא הפרעה נפשית. בתור תופעה הנובעת מהדמיון האנושי, ההיפוכונדריה, אומר ד"ר אליצור, היא כמו תוכנת מחשב, "תוכנה שהייתה חיובית בעבר, ושאינה מתאימה לחיים המודרניים, של האדם שעזב את הג'ונגל".

החרדה להיות חולה, בדיוק כמו כל חרדה, המתבטאת במחשבות טורדניות על נושאים אחרים, כגון בעיות בעבודה או בחיי הזוגיות, הנה נורמאלית לחלוטין. בשונה מה-CBT , הגישה הזאת איננה רואה את המחשבות הטורדניות על מחלה בתור "אמונות לא רציונאליות", ועל כן המטרה של הטיפול אינה להילחם בהן אלא לראותן כפי שהן.

"האדם המודרני כועס על עצמו בגלל התופעות האלה," אומר ד"ר אליצור, "בתור פסיכולוג אני מסביר למטופלים שזה נורמלי, שהתופעות של החרדה תרמו בעבר להישרדות, ושאי אפשר למחוק את התוכנה מהמוח. אבל זה כמו מחשב. אם נלמד ללחוץ על הכפתורים הנכונים, התוכנה תרד. צריך ללמד מטופלים על איזה כפתורים ללחוץ, וכמובן שצריך להתאמן עד שאתה לומד לשלוט על זה".

הטיפולים שמציע ד"ר אליצור מבוססים על פסיכולוגיה חיובית והמתבססת על מחקרים רבים שמצאו קשר בין חשיבה חיובית לבין ריפוי מהיר יותר ממחלות. כך, לדוגמה, נמצא כי מטופלים נוטים להידבק פחות ממחלות שנפוצות בבתי חולים כאשר עובדים איתם על הרפייה ודמיון מודרך. כמו כן, נמצא כי אנשים שעבדו איתם בשיטות הללו לפני שנכנסו לניתוח איבדו כמויות פחותות של דם במהלך הניתוח, בהשוואה לאנשים שלא עבדו איתם כך, ותהליך ההחלמה היה קצר יותר.