פרסומים מקצועיים של ד"ר ברוך אליצור
1 - סיכום המאמר: שיבושים בתפקוד המיני מנקודת ראות אבולוציונית
"הרפואה" 09 ספטמבר 2009
משותפת לעמדה הפסיכיאטרית לגבי תסמינים מיניים, ולכל התאוריות הפסיכולוגיות לגבי גורם התסמינים, היא ההתיחסות כלפיהם כאל הפרעה נפשית (Disorder). בניגוד לנקודת ראות "שלילית" זו, הפסיכולוגיה האבולוציונית רואה בתסמינים אלו תופעה שבעבר היתה נורמלית וחיובית לחלוטין, אך כיום היא פוגמת בהסתגלות. גישה זו מתבססת על העקרון הפסיכולוגי של תיוג חיובי (Re-Labeling)של תסמינים פסיכולוגיים שיש לו יתרון טיפולי רב עוצמה. אדם הסובל מתסמינים פסיכולוגיים נוטה להיות מוצף ברגשות מאד שליליים כלפי עצמו, או כלפי כל גורם, שהוא מאמין, שתרם לתסמינים אלו. האדם חש לרוב בכעס ובאכזבה עצמית, בבושה, בחוסר בטחון ביצועי ובציפיות שליליות שהתסמין יופיע מחדש. רגשות שליליים אלו מקשים על התהליך הטיפולי ומאריכים אותו. הדגמה של יישום השיטה, בעת טיפול בגבר שסבל משיבושים בתפקוד מיני, נמצא בפרק: "שיבושים בתפקוד מיני ."
כיוון שמירב בני המין האנושי עלולים לחוות שיבושים בתיפקודם המיני בעת חרדה ניתן להניח שנטיה זו הינה גנטית. כן ניתן להניח, ששיבושים בתפקוד מיני בעת חרדה תרמו להשרדותו של האדם הקדמון ומנעו ממנו להוליד ילדים, שסיכוייהם לשרוד, היתה נמוכה. במאמר הנוכחי, מועלות ההשערות האבולוציוניות, בהקשר לשיבושים המיניים הבאים:
שיבושים אצל גברים: שפיכה מוקדמת, אין אונות וחוסר תשוקה מינית.
שיבושים אצל נשים: התכוצות שרירי הוגינה הגורמת לכאבים, חוסר תשוקה מינית ואי יכולת להגיע לסיפוק מיני מלא.
לאחר מתן ההסברים האבולוציוניים, חשוב להמשיך בטיפול בהתאם לגורם שעורר את תגובת החרדה. אם המתח התעורר בעקבות היחסים הזוגיים, הטיפול המתבקש הוא טיפול זוגי. אם המתח התעורר בעקבות מצבי דחק מחוץ למשפחה, חשוב לעזור למטופל לפתח מנגנוני התמודדות חיוביים, המתאימים לעידן המודרני, שיחליפו את המנגנון המיושן של "מלחמה או מנוסה". אם המתח התעורר בעקבות חוויות ילדות מוקדמות, חשוב ביותר לטפל בהם בשיטות מתאימות.
במקביל למיקוד הטיפול בשיפור ההתמודדות עם גורם המתח, חשוב ללמד את שני בני הזוג שיטות הרפיה שונות, שניתן לבצען במהלך היום.
2 - סיכום המאמר: טיפול קצר מועד בפחדים ובסיוטים בשינה , בשיטת הדמיה אנושית (לוגית) ועל אנושית (מאגית)
פסיכולוגיה עברית, מאי 2008 http://www.hebpsy.net/community.asp
הנחתי הבסיסית היא, שכל פחד חזק, דומה לסיוט בשינה. שניהם מצביעים על תחושה של חוסר אונים מוחלט בהתמודדות עם ציפיות מפני איום על הקיום, על הביטחון העצמי, או על ההערכה העצמית. מטרת הטיפול המוצע היא, להדריך את המטופל לאמץ שיטות התמודדות חיוביות, שיתאימו לאישיותו ולאיום ממנו הוא חושש.
אני נוהג להסביר למטופלים, שכל פחד וכל חלום מפחיד, דומים לסרט או לסיפור עלילתי, שהמטופל חיבר. רוב הסרטים והסיפורים העלילתיים, נחלקים לשני חלקים. בחלק הראשון, גיבור העלילה נקלע למצב מסוכן. הנחשפים לסיפורי העלילות, מזדהים עם הגיבור וכתוצאה מכך, הם חשים בעליה ברמת המתח. בחלקו השני, גיבורי העלילות מתגברים על הסכנה וכתוצאה מכך, הנחשפים לסיפור, נרגעים יחד איתם. גיבורי העלילות, נחלצים מהסכנה על ידי הפעלת שיטות אנושיות או שיטות על אנושיות, בהתאם לסכנה בפניה הם ניצבים. דוגמאות לגיבורים המשתמשים בשיטות אנושיות הן: טרזן, רובין הוד, ג'ימס בונד ודוד במלחמתו כנגד גולית. דוגמאות לגיבורים המשתמשים בשיטות על אנושיות הן: סופרמן, באטמן, אלדין ורבים מגיבורי הספרות המיתולוגית. הבעיה עם פחדים ועם חלומות מפחידים היא, שהם מכילים רק את המחצית הראשונה של העלילה. כאשר הסכנה מגיעה לשיאה, המטופל החרד נמנע מהמצב והמטופל החולם מתעורר בבהלה. המטופל דומה לסופר או לבמאי של סרט, שחיבר רק את מחציתה הראשונה של העלילה והוא לא ידע, כיצד לסיימה, בצורה חיובית.
בעיניים עצומות, לאחר הנחיות הרפיה, המטופל מתבקש לשחזר בקול את החלום המפחיד, כאילו הוא חולם אותו ברגע זה, או לדמיין את הציפיות הקטסטרופליות המעוררות בו פחד. בעת שהעלילה מגיעה לשיאה, לפני שהגיבור (המטופל) נפגע, אני עוצר את המטופל ומבקשו לתכנן בעזרתי את סיומה. בהתאם לתוכן העלילה, אני עוזר לו להחליט, אם לחלץ את גיבור החלום (את עצמו) תוך יישום כוחות אנושיים או כוחות על אנושיים. שיטה זו מיושמת על ידי, גם עם מטופלים שדיווחו, בפגישתנו הראשונה, על כך שהם חווו חוויה מפחידה בעבר. בשיטת הדמיון המודרך, הם משחזרים את החוויה המפחידה מהעבר ובעת התקרבם לשיא העלילה, הם מודרכים להתמודד איתה בשיטות אנושיות חיוביות יותר מאלו שהם יישמו במציאות. אם הדבר אינו אפשרי, הם מדמיינים התמודדות בעזרת שיטות על אנושיות.
במאמר מתואר טיפול קצר מועד בחמישה מקרים.
3 - סיכום המאמר: ישום עקרונות התאוריה האבולוציונית בעת טיפול בחרדה ובדיכא
פסיכולוגיה עברית, מאי 2008 http://www.hebpsy.net
המאמר מציע ליישם את עקרונות התאוריה האבולוציונית, בשילוב עם שיטות טיפול נוספות, בעת טיפול קצר מועד בחרדה ובדיכאון. המודל המוצע, מכיל מספר שלבים:
השלב הראשון, מתמקד בברור הגורמים שעוררו את תסמיני החרדה או הדיכאון. לחלק מהמטופלים יש תובנה מלאה לגורם שעורר את תגובתם. לעומתם, מטופלים רבים יודעים לציין רק מתי התסמינים החלו, אך אין להם כל תובנה לגורם שעורר אותם. על המטפל להתמקד בכל חוויה יוצאת דופן, או כל שינוי שארע בחיי המטופל, בסמיכות להופעת התסמינים.
השלב השני, מתחיל באיבחון מפורט, בעזרת שאלון, של כל תסמיני החרדה והדיכאון מהם המטופל סובל. (מומלץ לעיין בשאלון חרדה המופיע באתר, בשם: "בוחן עצמי לרמת חרדה"). בהמשך, ניתנים למטופל הסברים אבולוציונים לכל אחד מהתסמינים. (מומלץ לעיין באתר, בפרקים הבאים: "פסיכולוגיה אבולוציונית," "תסמיני חרדה ותרומתם להשרדות" ו"תרומת דיכאון להישרדות") חשוב שהמטופל יבין, שלמרות שגישתו לתסמיניו מאד שלילית, כל אחד מהם מקורו חיובי, בכך שהוא תרם משמעותית להשרדותו של האדם הקדמון. על האדם המודרני להתיחס לתסמינים אלו כאל תוכנת מחשב מיושנת, שעדיין צרובה במחשב המודרני ולצערינו, משבשת, מפעם לפעם, את תיפקודו. הנסיון מראה, שרק לאחר שהמטופל מפסיק לשנוא את תסמיניו ו/או לפחד מהם, הוא יכל ללמוד לשלוט עליהם.
בשלב השלישי, המטופל לומד מכלול שיטות הרפיה ודמיון מודרך, שמטרתן להקנות לו כלים להפחתת עוצמת תסמיני החרדה והדיכאון, עד לידי ביטולם המוחלט.
בשלב הרביעי, המטופל מודרך להחליף את מנגנוני ההתמודדות המקוריים, שאופיינו בתסמיני חרדה ודיכאון, במנגנונים חדשים, המתאימים לאישיותו ולתנאי החיים המודרניים. הדבר מתבצע בעזרת מגוון שיטות טיפוליות כגון: דימיון מודרך, בו המטופל משחזר בדמיונו, בשלב הראשון, את המאורע שעורר את תסמיניו ואת תגובתו המקורית כלפיו, שלרוב הוא מאוכזב ממנה. בשלב השני, המטופל מודרך לדמיין התמודדות בוגרת, חיובית ויעילה כנגד המאורע. (מומלץ לעיין באתר בפרק בשם: "הדמיון ככלי טיפולי"). שיטה נוספת היא הגשטלט, בה המטופל מונחה לשוחח, בקול רם, עם האדם שעורר בו את תגובת החרדה או הדיכאון. בעת השיחה הדמיונית, המטופל מונחה להחליף תפקידים בינו לבין האדם השני. השיחה הדמיונית נמשכת עד שהמטופל חש שהוא מתמודד באופן יעיל וחיובי עם המאורע.
במאמר מודגמת הגישה, בעזרת תאור טיפול קצר מועד בשני מקרים: האחד סבל מחרדות והשני מדיכאון.
מסקנת המאמר היא, שהשימוש בתאוריה האבולוציונית, בעת טיפול בחרדה ובדיכאון, עשוי לשנות את גישתו השלילית של המטופל לתסמיניו. כאשר המטופל מבין את התרומה החיובית של התסמינים לאדם הקדמון, כעסו על עצמו ועל התסמינים פוחת ואף נעלם. הפחד מחזרת התסמינים בעתיד אף הוא מצטמצם משמעותית. שינוי חיובי זה מקצר את משך הטיפול ומצמצם את הסתברות חזרת התסמינים בעתיד.
4 - סיכום שני המאמרים: הפנוזה, מנקודת ראות אבולוציונית והסבר אבולוציוני לתופעת ההפנוזה
Elitzur, B. (2006). Hypnosis from an Evolutionary Perspective. European Journal of Clinical Hypnosis. Vol. 7. issue 1. pp. 38-44.
Elitzur, B.(2004). Evolutionary Explanation of Hypnosis. In Segal Z. (Ed.), Hypnotize This! Secret Hypnosis Principles and Techniques. pp. 44-51 New York: Booksryou.com Publishers.
הרצאה בשם: "הפנוזה מנקודת ראות אבולוציונית" נבחרה כ- "ההרצאה הטובה ביותר בתחום ההיפנוזה" שהוצגה בכנס ה- 112 של אגודת הפסיכולוגים האמריקנים (APA) . הכנס נערך בהוואי ב- 28 ליולי 2004.
תאורטיקנים רבים העלו השערות שונות למהות התהליך ההפנוטי, אך אין עדיין כל הסכמה תאורטית מלאה לתופעה זו. מאמר זה מציע הסבר לתהליך ההפנוטי, המתבסס על התאוריה האבולוציונית.
לפסיכולוגיה האבולוציונית שלוש הנחות יסוד:
כל התנהגות, המשותפת למירב בני המין האנושי, ללא קשר לגזעם או לתרבותם, הינה גנטית.
רוב צורות התנהגות הגנטיות, תרמו להשרדותו של האדם הקדמון.
גנים אלו, המצויים עדיין במאגר הגנטי של האדם המודרני, משפיעים על התנהגותו.
כיוון שהיכולת להתהפנט משותפת למירב בני המין האנושי, ללא קשר לגזעם או לתרבותם, מאמר זה מעלה את ההשערות, שיכולת זו הינה גנטית, היא תרמה להשרדותו של האדם הקדמון והיא מצויה במאגר הגנטי של האדם המודרני.
ההפנוזה מתבססת על שלושה עקרונות:
כל תהליך הפנוטי, מתחיל בצימצום זוית תשומת הלב באחד מהחושים. לדוגמה: מיקוד חוש הראיה בנקודה אחת, מיקוד חוש השמיעה בצליל, או בקולו של המהפנט ומיקוד חוש שיווי המשקל על ידי הנעת איבר בצורה מונוטונית. אנשים בעלי כושר ריכוז מאד נמוך, כלומר, הם המתקשים לצמצם את זוית תשומת הלב, אינם ניתנים להפנוט לדוגמה: ילדים מאד צעירים, פגועי מח ואנשים מאד מבוגרים.
כל תהליך הפנוטי, מתבסס על העברת סוגסטיות למהופנט, בעת שיכולת השיפוט שלו ברמה נמוכה מאד. המהופנט, הבוטח במהפנט, משתכנע מדבריו ללא עירעור. לדוגמה, מהופנט האוכל בצל ונהנה ממנו, מאחר שהמהפנט שיכנעו שזה תפוח עץ מתוק.
השימוש בדמיון מודרך מאד שכיח בתהליך ההפנוטי. במחקרים נמצא, שסוגסטיות הפנוטיות, המועברות בדרך של דמיון מודרך, השפעתן עמוקה יותר, מאשר סוגסטיות, המועברות רק בצורה מילולית.
תרומת שלושת עקרונות ההפנוזה, להשרדותו של האדם הקדמון
השליטה על זוית תשומת הלב. הנחתי היא, שהיכולת לצמצם את זוית תשומת הלב, הינה תכונה שתרמה להשרדותו של האדם הקדמון. בעת סכנה, מערכת העצבים הסימפטטית פעילה. כתוצאה מכך, רמת הורמוני החרום בדם עולה וחלים שינויים רבים בגוף ובנפש. מטרת השינויים היא "גיוס אנרגיה לצורך השרדות, במתכונת מלחמה או מנוסה." אחת מהתופעות השכיחות בעת סכנה היא, הרחבת זוית תשומת הלב, במטרה לזהות את גורם הסכנה. לאחר שהסכנה חלפה, מערכת העצבים הפרה-סימפטטית פעילה. כתוצאה מכך, רמת הורמוני החרום בדם פוחתת והאדם חש ברוגע. אחת מהתופעות השכיחות בעת רוגע היא, צימצום זוית תשומת הלב עד למצב של שינה. המהפנט המודרני, מנצל תכונה גנטית זו לשם כניסה למצב הפנוטי ולצורך הרפיה עמוקה של המהופנט.
הגברת הסוגסטיביות והפחתת כושר השיפוט. הנחתי היא, שהיכולת לקבל סוגסטיות, תוך הורדת רמת השיפוט, תרמו להשרדותו של האדם הקדמון. כל החיות החברתיות מצייתות למנהיגם, המכונה על ידי הזואולוגים בשם "אלפא." כאשר אלפא האיל, זיהה בין השיחים זנב כזנב של טורף, הוא יזהיר את בני קבוצתו. בעת השמע אות ההזהרה, רמת הורמוני החרום עולה בדמם והם מוכנים מיד לקראת "מלחמה או מנוסה." במטרה לשרוד, תהליך זה חייב להתבצע במהירות הבזק, ללא שכושר השיפוט יבחן באיטיות האם הזנב שייך לטורף או לא. האדם, כחיה חברתית, זקוק מבחינה גנטית, למנהיג, בו הוא בוטח. המהפנט המודרני, מנצל תכונה גנטית זו לשם כניסה למצב הפנוטי ולצורך העברת סוגסטיות לשם ריפוי גופני או נפשי. המהופנט, הבוטח במהפנט כדמות אלפא, מקבל את הסוגסטיות ללא עוררין.
כישורי הדמיון. הנחתי היא, שיכולתו של האדם הקדמון לשחזר בדמיונו את הצלחתו או את כשלונו בציד האחרון ואת התמודדותו החיובית כנגד חית הטרף, תרמו לשיכלול כישוריו כצייד ולהשרדותו. המהפנט המודרני, מנצל את כושר הדמיון, לצורך העברת סוגסטיות למטרת ריפוי גופני ונפשי.
מסקנת המאמר היא, שהיכולת להכנס למצב הפנוטי ולהשתכנע מהסוגסטיות שהמהפנט מעביר, הינן תכונות טבעיות, שתרממו להשרדותו של האדם הקדמון. יכולות אלו מנוצלות, בחברה המודרנית, על ידי מנהיגים שונים, שהם דמויות "אלפא," כמו מהפנטים, פוליטיקאים ואנשי דת. לצערינו, לעיתים מנהיגים אלו משתמשים בכישורים טבעיים אלו לשם העברת סוגסטיות לא הוגנות או לא מוסריות.
5 - סיכום המאמר: אליצור, ב. יישום שיטות הרפיה, הדמיה ומטאפורה בעת טיפול בילדה הדחויה, עקב עיוות קשה בפניה.
הייעוץ החינוכי, מאי 1990
אחד מערכי החברה המערבית הוא, לא לדחות את האדם החריג. למרות כל מאמצי הסוציאליזציה מצד מחנכים והורים, מקובלת התופעה של התנכלות לחריג, הן מצד בוגרים והן מצד ילדים. כיוון שאין אפשרות למתן תופעה זו, יש לשקוד על פיתוח מנגנוני הגנה, שיעזרו לחריג להתמודד מול החברה המתנכלת לו.
המקרה המוצג במאמר, מדגים יישום שיטות הרפיה, הדמיה ומטאפורה, בעת טיפול בילדה בת שש, שסרבה לבקר בבית ספרה עקב דחיה מצד הילדים.
בפגישה הטיפולית הראשונה הופיעו רק ההורים. הם ספרו, שלמרות שבתם נולדה עם עיוות קשה בפניה, התפתחותה הגופנית והנפשית היתה סבירה לחלוטין עד לכניסתה ללימודים בבית הספר. בגן היא היתה מאד חברתית ואהובה על הילדים. ילדי כתה א', לא דחו אותה, אך ילדים מכתות גבוהות, החלו לכנותה בשמות גנאי כגון: מכשפה, קופה ומכוערת. מספר ילדים אף הציקו לה גופנית. לשאלתי, כיצד הגיבו ההורים עד כה, התברר שאביה עודד אותה להיות תוקפנית כלפי הילדים המציקים לה ולקרא להם בשמות גנאי. אמה יעצה לה להתעלם מהמציקים ואילו הילדה עצמה סרבה לחזור לבית הספר.
הפגישה השניה הוקדשה ליצירת קשר עם הילדה. המטרה היתה לעשות אינטרגציה חיובית בין שלושת סגנונות ההתמודדות שהתגלו במשפחה: סגנון התקיפה, שהוצג על ידי האב, סגנון ההכחשה, שהוצג על ידי האם וסגנון הנסיגה, שהוצג על ידי הילדה. בפגישה זו סופר לילדה סיפור (מטאפורה,) על ילדה קטנה שהיתה מותקפת תדירות על ידי ילדים. לילה אחד התפללה הילדה לאלוהים ובקשה ממנו לעשותה קלת רגלים כצבי, כך שבכל פעם שילדים יציקו לה, היא תברח מהם במהירות. אלוהים מילא את בקשתה. לאחר כשבוע, פנתה הילדה שוב לאלוהים בתלונה, שהיא אינה מרוצה ממצבה כיוון שהיא בורחת כל הזמן מילדים. היא בקשה מאלוהים שיעשה אותה חזקה כמו חתולה, כך שאם ילדים יציקו לה, היא תוכל לשרוט אותם. אלוהים שוב מלא את בקשתה, אך הילדה שוב לא היתה שבעת רצון. היא התלוננה, שהיא רבה יותר מדי עם הילדים. הפעם ביקשה הילדה מאלוהים שיתן לה שריון כמו של צב, כך שבכל פעם שילדים יציקו לה, היא תיכנס לתוך השריון ולא תיפגע. שוב חזרה הילדה לאלוהים בתלונה, שגם שריון הצב לא מספק אותה כיוון שהוא מנע ממנה קשרים חברותיים. אלוהים הציע לילדה כפתור פלאים, שיאפשר לה לבחור בכל אחד מסגנונות התגובה ולהתאימם למצב איתו היא מתמודדת. בתום הסיפור, הילדה התבקשה להזדהות עם הילדה מהסיפור ולהעלות הצעות איך לסובב את כפתור הפלאים. היא הציעה, שאם ילדים גדולים רוצים להכות אותה, עליה לברוח כמו צבי. אם ילדים קטנים ממנה מנסים להכותה, עליה להלחם בהם כמו חתול ואם ילדים שונים מתלחשים לידה, או מרכלים עליה, רצוי שהיא תתעלם מהם כמו צב. במצב הרפייתי, הילדה התבקשה לשחזר מצבים שונים שארעו לה בבית הספר, בהם ילדים הציקו לה. הוצע לה, לסבוב את כפתור הפלאים כך שהיא תהיה מרוצה מתגובתה. בעזרת הדרכה, הצליחה הילדה לדמיין מצבים מלחיצים והתמודדות חיובית.
בפגישה השלישית דיוחו ההורים, שלמחרת הפגישה השניה הילדה חזרה ללימודים. הילדה סיפרה, ששכיחות התנכלויות כלפיה פחתה בצורה משמעותית. היא תארה מקרה בודד, בו ילדים הצביעו לעברה והתלחשו. בעת שהיא הבחינה בכך, היא נשמה נשימה עמוקה ועטפה את עצמה במעטפת מגן דמיונית. כתוצאה מכך, היא לא נפגעה כלל וכלל.
הטיפול הסתיים לאחר הפגישה החמישית, בה דווח על שיפור דרמטי בהסתגלותה של הילדה.
תאור מפורט יותר של המקרה, מופיע בספרי: "לשלוט בכאב" עמוד 35.
6 - סיכום המאמר: אליצור, ב. טיפול קצר מועד בפחדים בשיטת הכניסה לתיבת פנדורה והיציאה ממנה.
שיחות פברואר 1987
את מכלול השיטות קצרות המועד המכוונות לטיפול בפחדים ובחרדות, ניתן למיין לשתי קבוצות עיקריות:
שיטות המכוונות לעורר מחדש את חווית הפחד, במהלך הפגישות הטיפוליות. בקבוצה זו נמצאות מספר שיטות תאורטיות, שמטרתן לגרום למטופל לשחזר את המאורע המסוכן, תוך כדי חוויה מחודשת של הטראומה. בהתאם לשיטות אלו, ככל שחווית הפחד עמוקה יותר, כך מוערכת הפגישה הטיפולית כמוצלחת יותר.
שיטות המכוונות להכחיד את תחושת הפחד, במהלך הפגישות הטיפוליות. בקבוצה זו מצויות התאוריות ההתנהגותיות והקוגניטיביות. בין השיטות המיושמות נמצא את הדסנסיטיזציה (הקהיה רגשית), הדמיון המודרך ושיטות הרפיה מגוונות. בהתאם לשיטות אלו, ככל שחווית הפחד נמוכה יותר, כך מוערכת הפגישה הטיפולית כמוצלחת יותר.
המאמר הנוכחי מציע כיוון שונה לטיפול בפחדים המכונה בשם: "הכניסה לתיבת פנדורה והיציאה ממנה." הרעיון לקוח מהתפתחות עלילות המצויות באגדות עם, בסיפורי הרפתקאות ובתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע. רוב העלילות מאופיינות בשני שלבים העוברים על גיבור הסיפור. בשלב ראשון, הוא נקלע לסכנה, בה הוא חש חרד וחסר אונים. הנחשף לסיפור העלילה, מזדהה עם הגיבור, חש בחרדה ובכך הוא נכנס לשלב של: "הכניסה לתיבת פנדורה." בשלב השני, גיבור העלילה נחלץ מהמצב המסוכן כשידו על העליונה. החלצותו מבוססת לעיתים על דרכים הגיוניות הקשורות בכח, בזריזות, או בחכמה ולעיתים החלצותו מבוססת על שיטות מאגיות, או מדע בדיוני. הנחשף לסיפור העלילה, מזדהה עם גיבור הסיפור, חש ברוגע ובכך הוא נכנס לשלב של: "היציאה מתיבת פנדורה."
בהתאם לשיטת הטיפול המוצעת, הפונה מודרך בשלב ראשון לחוות מחדש את חווית הפחד. בעת שהחוויה בעיצומה, הוא מודרך לדמיין שהוא נחלץ מהסכנה. אם ניתן להחלץ מהמצב המסוכן על ידי יישום שיטות הגיוניות, הפונה יודרך לדמיין זאת ואם הסכנה כה גדולה, כמו מטוס המתפוצץ באויר, מעלית מדרדרת או מפלצת אכזרית, הפונה יודרך לדמיין יישום שיטות מאגיות.
במאמר מתואר יישום השיטה, בעת טיפול בשלושה מקרים: אשה החרדה מאנס, שיריונר שחווה הלם קרב וילד שסבל מפחד מעליות. באתר הנוכחי, מצויים מספר תאורי מקרים, בהם יושמה השיטה, מבלי לקרא לה בשמה.
תאור מפורט יותר של השיטה בלווי דוגמאות, מופיע בספרי: "לשלוט בכאב" עמוד 133.
7 - סיכום המאמר: אליצור ב. היפנוזה ודמיון מודרך כשיטות טיפול בתגובות נפשיות חריפות למחלת השלפוחית הבישנית. הרפואה, מרץ 1983
ניתן לקרא את המאמר שתורגם לאנגלית: באתר עמותה בריטית, המתמחה בטיפול בשלפוחית בישנית
תסמין השלפוחית הבישנית, או בשפה מקצועית – פארורזיס, מתייחס לעצירת שתן על רקע פסיכולוגי, ללא כל מימצא אורגני. בעת מצבי דחק, הגוף והנפש מתארגנים לקראת פעולה, בכיוון של "מלחמה או מנוסה." פעילות זו משפיעה לעיתים על שלפוחת השתן באחת משתי הצורות ההפוכות: תכיפות בהטלת שתן – שהיא התופעה הנפוצה, או עצירת שתן – שהיא התופעה הנדירה. שתי התופעות הן תסמינים של חרדה חברתית. עצירת השתן קורה בעיקר במשתנות ציבוריות, בעת שאדם נוסף נכנס למשתנה, או בהשמע רעש פתאומי, בעת ההשתנה במקום פרטי. בספרות המקצועית מצויים מעט מאד מאמרים על הנושא. חלקם מתארים טיפול בגישה האנליטית וחלקם בגישה ההתנהגותית – קוגניטיבית. המאמר הנוכחי מתאר טיפול בשלושה מקרים, בהם שולבו שיטות הטיפול הבאות: הסברים אבולוציוניים, הרפיה, דמיון מודרך, פרדוקס, גשטלט, מטפורה ופסיכודרמה. בסיכום הנוכחי יתואר הטיפול במקרה הראשון.
גבר בן 18, העומד להתגייס לצבא בעוד מספר שבועות ביקש את עזרתי. הוא חשש, שבעת הטירונות הוא לא יהיה מסוגל להטיל שתן בקירבת מקום לחילים אחרים, כפי שמתבצע בעת מסעות. בראיון הראשוני נמצא, שהוא סובל מהתופעה מגיל צעיר. לדבריו, הוא נמנע מלהטיל שתן במקומות ציבוריים, מלטוס טיסות ארוכות ומנסיעות ארוכות באוטובוסים. במהלך לימודיו, הוא לא הטיל שתן בעת ההפסקות, אלא רק במהלך השיעורים, וזה במטרה, להמנע מנוכחות בנים אחרים בשרותים. ההסבר האבולוציוני לתופעה, הוצע לו בדרך הבאה:
"בעת שאלוהים או הטבע בראו את האדם ואת החיות, הושתלה תוכנה חזקה במוחם המכונה תוכנת ההשרדות. ניקח לדוגמה אייל, העומד ביער ומטיל את מימיו. ברגע שאריה מופיע מולו, עומדת בפניו שלוש אפשרויות תגובה:
לבקש מהאריה, בנימוס, להמתין עד שיסיים את פעולת ההשתנה ולאחר מכן לברוח.
להמשיך ולהטיל שתן, תוך כדי מנוסה.
לעצור את זרימת השתן ולברוח במהירות. בחלוף הסכנה לחזור ולהטיל שתן.
מה היית ממליץ לאייל לעשות? "
תשובת במטופל היתה ברורה. הוא בחר באפשרות השלישית. הסברתי לו, שפיתרון זה התאים למציאות בעת שהאדם הקדמון חי בתנאי סכנה, אך כיום, אינסטינקט זה הוא מיושן. בהדרכתי הוא יכול ללמוד לשלוט עליו.
במהלך חמשת הפגישות הבאות, המטופל למד שיטות הרפיה שונות, אותן הוא תירגל בביתו. הוא הודרך להתגבר על האינסטינקט הקדמון בשלבים הבאים, שבוצעו תחילה בדמיון ולאחר מכן במציאות:
להכנס לבתי שימוש ציבוריים שונים, לעמוד מול המשתנה בעת שמכנסיו רכוסים ולעשות תרגיל הרפיה. כאשר נכנס גבר למשתנה, עליו להתנהג כאילו הוא סיים כרגע להטיל שתן ולצאת החוצה.
לבצע תרגיל דומה כאשר הרוכסן פתוח.
לבצע תרגיל דומה כאשר איבר המין מחוץ למכנסיו.
להכנס לתא סגור, בבתי שימוש צבוריים, ולבצע בהם תרגיל הרפיה
לבצע תרגיל דומה כאשר אבר המין מחוץ למכנסיו.
לנסות להטיל שתן בתא סגור, כאשר אין אנשים במשתנה.
לנסות להטיל שתן בתא סגור, כאשר יש אנשים במשתנה.
לנסות להטיל שתן במשתנה, כאשר אין אנשים לידו.
לנסות להטיל שתן במשתנה, כאשר יש אנשים לידו.
הטיפול בשני המטופלים הצעירים הסתיים בהצלחה מלאה, ועם המטופל בן ה- 50 בהצלחה חלקית.
לאחר פירסום המאמר בעברית, בירחוו של הסתדרות הרופאים בישראל "הרפואה", הופיע סיכום שלו באנגלית בג'רוזלם פוסט. כחודש לאחר מכן קיבלתי מייל מאנגליה מישראלית הקשורה לאגודה בין לאומית לתמיכה באנשים הסובלים מפארורזיס. היא ביקשה את רשותי לתרגם את המאמר לאנגלית ולהכניסו לאתר של האגודה. אני ממליץ לכל קורא המתעניין בנושא להכנס לאתר של אגודת הפארורזיס www.paruresis.org תאור מפורט יותר של המקרה מופיע בספרי: "לשלוט בכאב" עמוד 186.
8 - סיכום המאמר: אליצור, ב.. היפנוזה, ודמיון מודרך כשיטות טיפול בתגובות נפשיות חריפות למחלת סיוגרן.
הרפואה, מרץ 1983
סיוגרן Sjogren היא ממחלה אוטואימונית דלקתית כרונית, המאופיינת בתפיחות בלוטות האוזן, ביובש בעיניים ובפה, ברוק צמיגי ולעיתים בכאבי שרירים ובתחושת עייפות.
המאמר מתאר טיפול קצר מועד בגבר בן 34 טבח במקצועו, הסובל מתסמיני המחלה כשלוש שנים. הוא הופנה לטיפול פסיכולוגי, כיוון שתחושת היובש בפה והרוק הצמיגי מונעות ממנו לטעום מהמאכלים אותם הוא מבשל והדבר גורם לו לתחושת דיכאון.
בפגישה הראשונה, המטופל למד תרגילי הרפיה שונים. בעת היותו במצב של הרפיה, הוצע לו לדמיין את הצינורות הדקים שבפיו, שתפקידם להוליך רוק. כיוון שיש סתימה בצנרת, היה עליו לדמיין שהוא מנקה אותם. המטופל הגיב להצעה בהתלהבות רבה. בדימיונו הוא ניקה תחילה את הצנרת במים ובסבון ולאחר מכן העביר בהם מישחולת, כפי שמנקים קנה של רובה. לסיום הוא שימן את הצינורות ובדק שהברזים פתוחים. התהליך הדמיוני נמשך כחמש דקות. בתום הניקוי, הוצע לו לדמיין שהוא פותח את הברזים וחש בהדרגה, כיצד הרוק חודר לפיו. המטופל עשה זאת בהצלחה רבה והרגיש שפיו מתמלא ברוק. בתום הפגישה, הוצע לו לדמיין, מספר פעמים ביום, ניקוי הצנרת ופתיחת הברזים.
בפגישה השניה, המטופל ציין שיפור דרמתי בהרגשתו. הוא דיווח, שבכל פעם שהוא הרגיש צמא במקום לשטוף את פיו במים, כפי שעשה בעבר, הוא דמיין את פתיחת הברזים הדמיוניים שבפיו והדבר תרם להרגשה חיובית. בפגישה זו הוא התלונן, שהיובש בפה והרוק הצמיגי מונע בעדו להעריך את טיב המאכלים שהוא מבשל. בעת הרפיה, ניתנה לו הסוגסטיה, שעליו להפוך את הבעיה ליתרון. כיוון שאין הרבה טבחים טובים הסובלים מרוק צמיגי, הוא יכול לפתח חושי טעם מיוחדים, שאין לטבחים אחרים. הוא התבקש לדמיין, שהוא מבשל את המאכל האהוב עליו ביותר. בדמיונו הוא בישל קרפ סוזט. ניתנה לו סוגסטיה לטעום את הקרפ סוזט ולערבבו עם הרוק הצמיגי ולחוש בדמיונו את הטעם המיוחד של המאכל. המטופל עשה תנועות לעיסה ולאחר מספר שניות טען, שחסר בקרפ מעט מלח. הוא הוסיף בדמיונו את המלח, המשיך לעשות תנועות לעיסה ואישר שטעמו של הקרפ מצויין. בתום הפגישה, הוצע לו לחזור על התרגיל בצורה מוחשית. כלומר, בעת בישול לטעום מכל תבשיל ולערבבו בפיו יחד עם הרוק הצמיגי ובהדרגה לפתח תחושות טעם חדשות.
בפגישה השלישית, המטופל דיווח על הצלחתו לפתח חושי טעם חדשים. מצב רוחו היה מרומם. הוא התלונן שבמהלך השבוע היו גם מספר ירידות במצב רוחו, כיוון שבעת היותו על שפת הים, בחום היום, הוא לא הצליח לפתוח את ברזי הרוק שבפיו. בשיטת הטיפול הפרדוקסלי, נאמר לו, שנסיגות הן תופעה חיובית, כיוון שמנסיגות אנו לומדים לעיתים יותר מאשר מהתקדמות רציפה. עליו לצפות באופן נורמלי, שעד לגיל מבוגר הוא עלול לחוות נסיגות בשטחים שונים, ועליו להפיק מהם לקחים.
פגישה רביעית התקיימה לאחר שבועיים. המטופל דיוו על הרגשה נפשית וגופנית חיובית. גם במעקב לאחר כחצי שנה, המטופל דיווח על כך שהוא למד לחיות עם מחלתו מבלי שהיא תפגום בתפקודו בעבודה ובחיי
9 - סיכום המאמר: אליצור, ב. טיפול בהפנוזה ובהדמיה, במחלות עור נגיפיות (יבלות והרפס)
הרפואה, ינואר 1986
בשנים האחרונות נבנה והולך גשרדו-מסלולי בין הגוף לבין הנפש. מסלול אחד מתייחד לגורם המחלה והמסלול השני לשיטות ריפויין. גשד דו-מסלולי זה הוא מוצק במיוחד במחלות עור. במבוא ובדיון של המאמר, מתוארים מחקרים שונים בתחום הטיפול הפסיכולוגי בנגיפים. המאמר מתאר נער, שטופל בשיטת ההפנוזה וההדמיה, בשתי מחלות עור הנגרמות על ידי נגיפים: יבלות והרפס. המקרה מעניין במיוחד, כיוון שהטיפול בשיטת הדמיון המודרך ביבלות, בוצע על ידי פסיכולוג ואילו הטיפול בהרפס, בוצע כולו בהדמיה עצמית, ללא כל הדרכה מקצועית ואף ללא ידיעתו המוקדמת של המטפל. המטופל, נער בן 16 הופנה לפני כשנתיים לטיפול בדמיון מודרך עקב חמש יבלות על אצבעות שתי ידיו. לדברי הוריו, היבלות הופיעו לראשונה בהיותו כבן עשר. הוא עבר טיפולים בחנקן נוזלי ובאיספלנית סליציל ללא כל הטבה. בראיון עם הנער נמצא, שהוא בעל מבנה אישיות יציב ולכן סוכם שהכיוון הטיפול יהיה קצר מועד בשיטות ההרפיה והדמיון המודרך. בפגישה השניה, המטופל למד שיטות הרפיה שונות והודרך לדמיין, כיצד כדוריות הדם הלבנות מתקיפות את הנגיפים, יוצרי היבלות ומשמידות אותם. בסיום הפגישה, הוא דמיין את אצבעות ידיו נקיות מיבלות. המטופל הודרך לבצע שיטה דומה בביתו מספר פעמים ביום, בכל פעם במשך מספר דקות. לאחר כעשרה ימים הוא דיווח שחלו שינויים בצורת היבלות. הוא הבחין עיגול אדום מסביב לכל יבלת. לאחר כחודש כל היבלות נעלמו. כשנתיים לאחר מכן, התקשר המטופל טלפונית, במטרה לשתף את המטפל בחוויה ששילהבה אותו. לדבריו, במשך השנתיים האחרונות הוא לא תירגל הרפיות והדמיות ואצבעותיו נקיות מיבלות. כשבוע לפני השיחה הטלפונית, עלה חומו ועל שפתו העליונה הופיעו שלפוחיות, שתוך יום התפשטו לצד שמאל של פיו והגיעו לגודל של כסמ"ר. רופא המשפחה איבחן את השלפוחיות כהרפס. הרופא הסביר לו שזה פצע מנגיף ונתן לו משחה מתאימה. המטופל החליט, על דעת עצמו, לטפל בנגיף בשיטה הדומה לזו שהוא טיפל ביבלות. לאחר שלושה ימי תירגול, האזור החל להתיבש עד שהחלים לחלוטין.
10 - סיכום מאמר: אליצור, ב. שילוב הדמיה במסגרת טיפול רב מימדי, קצר מועד (תאור טיפול בהתעטשויות אלרגיות)
הייעוץ החינוכי, מרץ 1997
טיפול רב מימדי, מאפשר התאמת שיטה טיפולית לאישיות התלמיד ולבעייתו המיוחדת. מבין מיגוון השיטות העומדות לרשותו של המטפל, שיטת ההדמייה מתאימה במיוחד ליישום עם ילדים, כיוון שהיא עונה על מספר קריטריונים:
ילדים משתפים פעולה ברצון רב עם טיפול המתבסס על הדמייה.
בעזרת שיטת ההדמייה ניתן לקצר את משך הטיפול.
ניתן להתאים את ההדמייה לאישיותו של הילד ולבעיותיו המיוחדות.
המאמר מתאר טיפול בשיטת ההדמיה והגישטלט, עם ילדה בת שמונה, שסבלה מהתעטשויות אלרגיות. לדברי ההורים, הילדה מתעטשת כ- 20 פעם ביום. הסימפטום מציק מאד לילדה, לבני משפחתה ולחבריה לכתה. התופעות החלו לפני כמחצית השנה. כיוון שהטיפול הרפואי לא שיפר את מצבה, היא הופנתה לטיפול פסיכולוגי.
בפגישה ראשונה נמצא, שהסימפטום החל לאחר שהמשפחה עברה דירה לאזור תל אביב. התברר, שאחותה הצעירה גילתה קשיי הסתגלות חמורים בבית הספר, דבר שהצריך את ההורים להקדיש לה תשומת לב מרובה. הוסבר להורים ולילדה, שניתן להניח, שבאופן תת הכרתי זו היתה דרכה לקבל תשומת לב, בצורת דאגה לבריאותה. בהדרכתי, ההורים והילדה סיכמו על מתן תשומת לב חיובית, כתחליף לתשומת הלב הדאגנית.
בפגישה שניה, הילדה הונחתה לדמיין טיול ב"מערות האף" שלה. תחילה היא ניקתה אותן ולאחר מכן, היא החליטה להציב בפתח המערה (האף), פילטר אויר מיוחד, שימנע מגרויים, המעוררים אלרגיה, לחדור פנימה. לאחר שהיא ביצעה זאת לשביעות רצונה, היא הודרכה לדרוש מתת הכרתה להפסיק לקבל תשומת לב בדרך של התעטשויות. כאשר תת הכרתה התחייב לעשות כן, היא דמיינה, שמערות האף שלה נקיות לחלוטין בעזרת הפילטר המיוחד. לפתע היא פרצה בצחוק רועם וסיפרה, שדמיונה היא ראתה "ג'וק שמן" נתפס ברשת של הפילטר, ללא יכולת להחלץ. הוא ניראה לה מאד מצחיק, כמו בסרט מצוייר. הוצע לה לדמיין, שהיא משוחחת עם הג'וק ומציעה לו לעבור למישהו אחר, בהתאם לבחירתה. היא דמיינה, שהיא מעבירה אותו לאפם ולשערותיהם של שני מחבלים, שחדרו לישראל, וכמובן שזה שיבש את תיפקודם. בהמשך, הוצע לה להפוך את המקק לידידה ולשומר ראשה. (המטרה היתה, להפוך את הדמות השלילית לדמות חיובית). הרעיון מצא חן בעיניה, והיא החליטה להחביא את המקק מתחת למיטתה ובעת שהיא ישנה, הוא יגן עליה ועל משפחתה. בתום הפגישה, הוצע לה לדמיין, כל ערב, ניקוי מערות האף, הצבת פילטר אויר ואת המקק שומר הראש המגן על המשפחה.
בפגישה השלישית ההורים והילדה דיווחו על שיפור מלא במצבה. ההתעטשויות האלרגיות פסקו לחלוטין. במעקב לאחר שלושה חדשים השיפור נשאר יציב.
תאור מפורט יותר של המקרה מופיע בספרי: "לשלוט בכאב" בעמוד 156.
11 - סיכום המאמר: Elitzur, B. Self-relaxation program for acting-out adolescents.
יישום שיטת ההרפיה עם בני נוער, המתקשים בריסון עצמי
Adolescence, 1976
במסגרת עבודתי, כפסיכולוג ראשי בבית המשפט המשפחתי בלונג אילנד ניו יורק, טיפלתי בבני נוער, ששהו במעון, עד שבית המשפט החליט, האם להחזירם לבית הוריהם, או לשכנם במוסדות לבני נוער קשי הסתגלות. השהות היתה בין מספר ימים לשבוע. בני נוער אלו, בגילאים 12- 16, הואשמו בעברינות כמו: שימוש בסמים ו/או מכירתם, העדרות ממושכת מבתי ספר, תוקפנות יוצאת דופן וגנבות. בעת שהותם במעון, חלקם התלונן על חרדות, קשיי שינה ודיכאון. מפעם לפעם, פרצו מריבות אלימות, בעיקר בין הבנות.
במטרה להקל על שהותם במעון וללמדם שיטות שונות של ריסון עצמי והרפיה, ניהלתי פגישות קבוצתיות, יום יומיות, כל אחת בת כ- 30 דקות, בשעה 3:00 אחה"צ. ההשתתפות היתה רצונית. ברוב הפגישות השתתפו כשמונה בני נוער. שכיחות ההשתתפות היתה, בין פגישה חד פעמית לבין שלוש פגישות. כיוון שחלקם הופיעו רק לפגישה חד פעמית, כל הפגישות היו די דומות וכל אחת מהן כללה לימוד שיטות הרפיה שונות: נשימות יוגה מרגיעות, הרפיה מתקדמת (ג'קובסון), ודמיון מודרך. כל בני הנוער מילאו שאלון, לפני עזיבתם את המעון, שבחן רמת תסמיני חרדה ודיכאון. בהשואה בין משתתפי פגישות ההרפיה לאלו שלא השתתפו, נמצא הבדל סטטיסטי מובהק. המשתתפים דיווחו על שינה רגועה יותר, פחות תסמיני חרדה ודיכאון, פחות מתח נפשי ופחות כאבי ראש ובטן.
מסקנת המאמר, להנחית קבוצות הרפיה, במעון נוער, יש תרומה חיובית משמעותית.
12 - סיכום המאמר: Elitzur, B. Hiccups, treated by psycho - behavioral approach. Treatment. Monographs on Analytic Psychotherapy.
February 1971, pp. 25-27
טיפול בשיהוקים, תוך שילוב השיטה הדינאמית וההתנהגותית
הערת פתיחה: זהו המאמר המקצועי הראשון שפרסמתי. באותה תקופה, החלוקה בין מטפלים דינאמיים לבין מטפלים התנהגותיים היתה כמעט מוחלטת. לצערי, עד היום, ישנם אנשי מקצוע רבים, שאינם מנצלים את היתרונות הגלומים בכל אחת משיטות הטיפול.
הטיפול הדינאמי גורס, שכל תסמין נפשי נובע מקונפליקטים תת הכרתיים. השיחרור מהתסמין יתרחש, רק לאחר העלאת הקונפליקט להכרה. הטיפול ההתנהגותי גורס, שכל תסמין נפשי נובע מלמידה שגויה. השיחרור מהתסמין יתרחש, רק לאחר למידה ותירגול של התנהגות חיובית. המאמר הנוכחי מתאר טיפול פסיכולוגי, שהחל בשיטה הדינאמית והסתיים בשיטה ההתנהגותית.
המטופל, גבר צעיר, שנישא לפני תקופה קצרה, והתלונן על קיבה עצבנית, הגורמת לו לשיהוקים מספר פעמים ביום ולעיתים להקאות. בדיקות גופניות שללו כל ממצא רפואי. חלקו הראשון של הטיפול, נשא אופי דינאמי והתמקד על אישיותו וחוויות ילדותו של המטופל. הוא תאר את עצמו כאדם רגיש וחסר ביטחון, המפגין כלפי חוץ גישה גברית ותקיפה. השיהוקים החלו בתקופת
גיל ההתבגרות והחריפו מאז נשואיו. הוא תאר יחסים טובים עם אשתו, אך הסביר, שהוא נמנע מלשתף אותה בהערכתו העצמית הנמוכה. אביו תואר כאדם תוקפן, שהיה מאד ביקורתי כלפי המטופל, במיוחד בגיל ההתבגרות ואילו אמו תוארה, כאשה חמה ומסורה, שנטתה להגנת יתר עליו. הוצע למטופל הסבר דינאמי, שכפי הנראה האב קינא ביחסי הקירבה בין המטופל, לבין אמו. כתוצאה מכך, האב נטה להשפילו ולהעביר עליו ביקורת חריפה, בעיקר על התנהגות שלא נראתה לאב כגברית. המטופל קבל את ההסבר בהבנה, אך הדבר לא הביא לכל שינוי חיובי בשיהוקים. כתוצאה מכך, הוחלט על ישום השיטה ההתנהגותית. בחלקו השני של הטיפול, המטופל הודרך בשיטת "התירגול השלילי" (Negative Practice). הוצע לו, שבכל פעם שהוא משהק, עליו להשתדל לשהק שלוש פעמים, בצורה מכוונת. המטרה היתה, לעזור לו לרכוש שליטה על התסמין. לאחר תירגולים חוזרים במשרד, המטופל הצליח לשהק בכוונה. לאחר כשבועיים של תירגול שיהוקים מכוונים, שכיחות התסמין פחתה בצורה משמעותית.
הטיפול המשיך עוד מספר חודשים והתמקד על הגברת ביטחונו העצמי ועל שיפור התקשורת עם אשתו.
הערת סיום: בעבודתי המקצועית, יישמתי פעמים רבות את שיטת "התרגול השלילי," בעיקר בעת טיפול בתסמינים גופניים שונים כגון: התכווצויות שרירי הפנים או הכתפיים (תיקים), שיעול עצבני, כיככוך הגרון, ואינפוף (משיכת הנזלת פנימה). אלו הן תנועות של שרירים רצוניים, המתבצעות ללא שליטתו של המטופל. חזרה רצונית על התנועה, מיד לאחר ביצועה הלא רצוני, תורמת לשליטה רצונית על התסמין ולהפסקתו.
